תאד"מ 49883-01-23

תקציר

פסק הדין דן באחריותה של חברת תעופה כלפי נוסעים שהחמיצו את טיסות ההמשך שלהם בשל עיכובים בטיסה הראשונה שלקחו. בית המשפט בחן האם הנסיבות עומדות בקריטריונים לבחינת הטיסה כ"מבוטלת" לפי חוק שירותי תעופה, והאם חברת התעופה פטורה מפיצוי נוסעים בשל העיכוב שנגרם בשל "נסיבות מיוחדות שאינן בשליטתה". השופט קבע כי יש לראות בטיסת ההמשך שפספסו התובעים, בעקבות איחור בטיסה הראשונה, כטיסה שבוטלה, גם אם טיסת ההמשך המריאה בזמן. הסיבה לכך היא שהתובעים הזמינו את הטיסות כיחידה אחת, והעיכוב בטיסה הראשונה עלה על זמן הקונקשן. לפיכך, חברת התעופה הייתה אחראית בעיקר ונאלצה לפצות כל תובע בסכום הקבוע בחוק שירותי תעופה, שעומד על 3,340 שקל, ובסך הכל 13,360 שקל. עם זאת, השופט קבע כי העיכוב הביטחוני, שגרם לטיסה הראשונה להמריא באיחור של 58 דקות, אינו נחשב לנסיבות שאינן בשליטת חברת התעופה. פרשנותו של חריג זה היא צרה ומדויקת, ואין די בעיכובים בביטחון שוטף כדי להיחשב ככאלה. מכיוון שחברת התעופה לא עמדה בדרישות לחריג זה, היא הייתה מחויבת לפצות את הנוסעים. השופטת התייחסה גם לבקשת הנוסעים לפיצוי מופתי, אותה דחתה חברת התעופה למרות שידעה את חובתה לפצות נוסעים שטיסתם בוטלה. השופט פסק לטובת הנוסעים וקבע כי על חברת התעופה לשלם לכל תובע פיצויים לדוגמה בסך 1,500 שקל, בסך כולל של 6,000 שקל. סכום זה נבחר בהתחשב בכך שחברת התעופה מספקת טיסות חלופיות ומרבית ההטבות הקבועות בחוק. השופטת גם דחתה את תביעת הנוסעים ללינה לא מספקת ולשוברי מזון, וציינה כי המחוקק כבר שקל את הקשיים ואי הנוחות שבעיכובים בטיסות. בסופו של דבר, התביעה התקבלה באופן חלקי, וחברת התעופה חויבה לשלם לנוסעים סך של 19,360 שקל, כולל הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 5,000 שקל, בתוך 30 יום. לנוסעים ניתנה גם זכות ערעור כדין.