עפ"ג 24890-11-19

תקציר

המדינה רצתה לערער על תיק סחר בסמים, אך פספסה את המועד האחרון להגשה בארבעה ימים, ולכן ביקשה הארכה. הנתבעים התנגדו לבקשת המדינה, בנימוק של רשלנות התובע וסופיות הדיון. בית המשפט הכיר בזכות המדינה לערער ובאינטרס הציבורי בהבהרת העונש, אך בסופו של דבר דחה את בקשת ההארכה. פסק הדין הדגיש את הבדלי המעמד בין המדינה לנאשמים בהליך הפלילי. נלקחו בחשבון השיהוי הקצר יחסית, היעדר ההצדקה לעיכוב והסיכויים להצלחת הערעור. נבחנו פסקי דין קודמים במקרים דומים, מהם עולה כי הארכות למדינה כמעט ולא ניתנות. במקרה זה, הסיכויים להצלחת הערעור היו קיימים אך לא היו מספיקים כדי להצדיק הגשה מאוחרת, מה גם שהמדינה לא סיפקה סיבה חריגה לעיכוב. בהיעדר הצדקה ממשית וכדי לשמור על סופיות ההליך הפלילי, נדחתה בקשת המדינה, והוחלט שלא לאפשר ערעור מאוחר. השופטת, תמר בר-אשר, קבעה כי הבקשה נדחתה בהסכמת שני הצדדים, וההחלטה ניתנה בהעדרם.