ער"מ 51089-05-20

תקציר

הערעור מתייחס להחלטה שלא לדון בבקשה להכרה באמצאה שהגישה המערערת לנציגה המוסמך של חברה רב-לאומית, שבסיסה בישראל, בשלב זה. ההמצאה המדוברת נעשתה בשנת 2013. המערערת הגישה תחילה בקשה להכרה באמצאה לפי תקנה 482, אשר נמחקה והוחלפה בבקשה להיתר המצאה מחוץ לתחום לפי תקנה 500 בשנת 2014. לאחר היסטוריה פרוצדורלית ארוכה שכללה ריבוי בקשות, ערעורים והסדר עם אחד המשיבים, הבקשה להיתר המצאה מחוץ לתחום הצליחה בסופו של דבר בשנת 2020. באותו יום החליט הרשם שלא לדון בבקשה הקודמת להכרה באמצאה בפני בעל הרישיון, בנימוק שהבקשה המאוחרת יותר מייתרת אותה. המערערת ערערה על החלטה זו, אך הערעור נדחה. בית המשפט מצא כי החלטת הרשם שלא לבחון את הבקשה להכרה באמצאה בפני בעל הרישיון היא שאלה פרוצדורלית, שערכאת הערעור מיעטה להתערב בה. עוד קבע בית המשפט כי החלטת הרשם התקבלה על מנת לייעל את ההליך והייתה סבירה בהתחשב בהיסטוריה הפרוצדורלית של התיק. משכך, נדחה הערעור, והמערערת חויבה לשלם למשיב הוצאות בסך 8,000 ₪.