ע"א 50500-10-24

תקציר

בבקשה זו, בית המשפט העליון (כב' הרשמת מורן יהב) נדרש להכריע בשאלה האם ערעור על החלטה של בית המשפט המחוזי, הדוחה בקשה למתן סעד הצהרתי בנוגע לזכויות החייב בנכס, הוא ערעור בזכות או ערעור הטעון רשות. **רקע עובדתי:** המערערת (חמת עיצוב ושיווק בע"מ) הגישה בקשה לבית המשפט המחוזי למתן סעד הצהרתי, הקובע כי למשיב 1 (החייב) מוקנות 1/8 מזכויות הבעלות בנכס, הרשום על שם אביו (המשיב 2). זאת, מכוח חזקת שיתוף אפשרית בין אבי החייב לאמו של החייב, וכן מכוח חלקו של החייב בעיזבון. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה. **טענות הצדדים:** * **המשיבים (החייב, אבי החייב, והנאמן):** טוענים כי ההחלטה היא "החלטת ביניים" (החלטה אחרת), שכן היא נוגעת לרכיב שולי בתוכנית הפירעון ואינה מסיימת את ההליך. לפיכך, הערעור עליה טעון רשות. הם מדגישים כי הכותרת שניתנה להליך בבית המשפט קמא היא "החלטה" ולא "פסק דין", וכי חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: "חוק חדלות פירעון") חל על ההליך, וסעיף 349(א) לחוק אינו מקנה ערעור בזכות במקרה זה. * **המערערת:** טוענת כי ההחלטה מהווה "פסק דין" משום שהיא סיימה את היחידה הדיונית שעסקה בזכויות החייב בנכס. לטענתה, אין מדובר בהחלטה הנוגעת לרכיב בתוכנית הפירעון, וכן חוק חדלות פירעון אינו חל במקרה זה, או לכל הפחות, סעיף 349(א) אינו רשימה סגורה. **ניתוח משפטי של הרשמת יהב:** 1. **תחולת החוקים:** הרשמת מציינת, כי אף שההליך בבית המשפט קמא התנהל בהתאם לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: "פקודת פשיטת הרגל"), ההכרעה בשאלה אם הערעור הוא בזכות או טעון רשות תיעשה לפי דיני הערעור הרגילים, שכן ההחלטה אינה נמנית על ההחלטות שערעור עליהן מוגש בזכות לפי סעיף 349 לחוק חדלות פירעון או סעיף 182 לפקודת פשיטת הרגל, ובהיעדר טענה בדבר תחולה כאמור. 2. **הבחנה בין "פסק דין" ל"החלטה אחרת":** הרשמת מזכירה את המבחנים המרכזיים שנקבעו בפסיקה להבחנה זו: * **מבחן סופיות הדיון:** האם ההחלטה סיימה את בירור המחלוקת בין הצדדים ביחידה דיונית עצמאית, או שנותרה לבית המשפט מלאכה נוספת. * **מבחן הסעד:** האם בית המשפט פסק לבעל דין את מלוא הסעד שהתבקש, כאשר סעד זה עומד בפני עצמו. אם לא נפסק מלוא הסעד, מדובר בהחלטה אחרת. 3. **יישום המבחנים על המקרה דנא:** * **כותרת ההחלטה:** הרשמת קובעת כי אין להסתמך על כותרת ההחלטה ("החלטה אחרת"), שכן הלכה היא כי אין בכותרת כדי לשנות את סיווג ההליך. * **סופיות הדיון:** הרשמת קובעת כי ההחלטה בבית המשפט קמא, אשר קבעה כי "אין כל צורך או מקום לחקירת החייב או המשיב באשר לשאלה אם חלה חזקת השיתוף על הנכס...", סיפקה למעשה הכרעה ביחס לזכויותיו הפוטנציאליות של החייב בנכס בהליך פשיטת הרגל. לפיכך, במישור זה, ההחלטה סיימה את היחידה הדיונית וקבעה כי הנכס לא ייכלל בקופת הנשייה. * **מבחן הסעד:** הרשמת מוסיפה כי גם יישום מבחן הסעד מוביל לאותה מסקנה, שכן ההחלטה דחתה את הבקשה לסעד הצהרתי עצמאי, שעמד במוקד הבקשה. 4. **ההכרעה:** לאור האמור, הרשמת יהב קובעת כי אין לשנות את סיווג ההליך, והוא ימשיך להתברר כ**ערעור בזכות**. **חידושים משפטיים או עקרונות בולטים:** * **העדפת מהות על פני צורה:** הרשמת מדגישה את העיקרון הפסיקתי לפיו מבחן סופיות הדיון ומבחן הסעד הם הכלים המכריעים לסיווג החלטה כ"פסק דין" או "החלטה אחרת", ואין להסתמך על כותרת ההחלטה בלבד. * **יחידה דיונית עצמאית:** הקביעה כי גם אם ההליך הכללי (פשיטת רגל) טרם הסתיים, החלטה ספציפית בנוגע למחלוקת מסוימת (כגון זכויות בנכס) יכולה להיחשב כסיום יחידה דיונית עצמאית, ובכך להקנות זכות ערעור בזכות. * **פרשנות סעיפי הערעור:** הרשמת מבהירה כי יש לבחון את תחולת סעיפי הערעור בזכות (בפקודת פשיטת הרגל ובחוק חדלות פירעון) באופן מדוקדק, ובמידה ואינם חלים, יש לחזור למבחנים הכלליים של דיני הערעור. **סיום:** הרשמת יהב מורה כי הטיפול בהליך הערעור יימשך כסדרו, וקבעה כי אין צו להוצאות בשלב זה.