בש"פ 7057/09

תקציר

פסק הדין מקבל את הערעור בחלקו. הוא מתווה את תכליתו של חוק ההתיישנות, שהיא להגן על נפגעי עבירות מין ולמנוע פגיעה נפשית נוספת מבלי לפגוע בזכויותיו של עבריין המין. החוק מתמקד בנזק שנגרם לקורבן ובפוטנציאל לפגיעה נוספת אם עבריין המין יחזור לסביבתו. על בית המשפט לאזן בין מניעת פגיעה זו לבין זכויות הפוגע, הכוללות זכויות קניין, תנועה ועבודה, תוך שימוש בקריטריון המידתיות. מדובר בשלושה מבחנים: אמצעים ראויים, אמצעי פגיע פחות, ומידתיות במובן הצר. סירובו של הנפגע להעיד לא היה צריך להתקיים נגדם, ויש להתמקד בחוות דעתו של המומחה. במקרה דנן, היה מקום לקבל את המלצת המומחה כי המשיב לא יתגורר בסמוך למערער. עם זאת, ניתן להצדיק את החלטת בית המשפט המחוזי בכמה תיקונים המבוססים על מידתיות. לפיכך, נאסר על המשיב להיכנס לחדר המדרגות של המערערת ולעבוד בטווח של קילומטר ממקום מגוריהם. הגבלות אלה תקפות לשלוש שנים, כאשר למערערת שמורה הזכות לבקש הארכה. על המשיב להקפיד גם על איסורי מגע והגבלות אחרות. החלטה זו נועדה להגן על הנפגע תוך מזעור הפגיעה בזכויותיו של הפוגע.