ע"פ 10328/03

תקציר

במקרה זה ערער יובל כהן על החלטת בית משפט השלום בנתניה שלא לפסול את השופט ר' לורך מלדון בתיק נגדו (ת.פ. 3031/01). כהן הואשם בעבירות שונות הקשורות לגניבת רכב, מרמה, התחזות וזיוף. במהלך המשפט התברר כי השופט לורך נחשף למידע מתצהיר שהוגש בתיק אחר הקשור לרכב המדובר. התצהיר, שהוגש על ידי צד שלישי, פירט את הטענות נגד כהן. כהן טען כי חשיפה זו פוגעת במשוא הפנים של השופט, במיוחד לאור העובדה שפסק הדין צפוי להישען על הערכות מהימנות. עם זאת, בית המשפט דחה את בקשת הפסילה, בקובעו כי הוא לא הסתמך על התצהיר והיה מודע לתפקידו כראיה בלתי קבילה. גם ערעורו של כהן על החלטה זו לא צלח, שכן השופט היושב בדין הסכים עם הערכת הערכאה הנמוכה יותר. השופט הדגיש כי החשיפה לראיות פסולות אינה מצדיקה בהכרח את פסילת השופט, ובמקרה זה לא קיים חשש ממשי למשוא פנים. החלטת בית משפט השלום בנתניה התקבלה, והערעור נדחה. פסק דין זה מחזק את העיקרון לפיו מצופה מהשופטים להפריד בין ראיות קבילות לראיות בלתי קבילות, וכי חשיפה אגבית למידע בלתי קביל אינה פוגעת אוטומטית במשוא הפנים שלהם.