רע"א 9524/00

תקציר

במקרה דנן, היה המשיב מס' 1 מעורב בתאונת דרכים בעת שנהג ברכב יונדאי "מיניבוס ציבורי" בלבד, בעל רישיון להסיע עד עשרה נוסעים מלבד הנהג. באותה עת החזיק ברישיון נהיגה סוג 2, אשר על פי תקנה 178(א)(2א) לתקנות התעבורה התיר לו לנהוג באוטובוס קטן ללא יותר משמונה נוסעים, למעט הנהג. התעוררה מחלוקת לגבי הכיסוי הביטוחי, כאשר המבטחת טענה כי מאחר שהאוטובוס יכול להסיע יותר נוסעים מהמותר ברישיון, הכיסוי מבוטל. עם זאת, המשיב טען כי הגורם הקובע היה מספר הנוסעים בפועל על הסיפון, שלא היה קיים בעת התאונה. בית המשפט העליון נעתר לכך, ופירש את תקנה 178(א)(2א) כך שתתמקד במספר הנוסעים בפועל ולא במספר הפוטנציאלי. פסק הדין הדגיש כי המגבלות בתקנה התייחסו למספר הנוסעים בפועל, ולא המותר, תוך הדגשת לשון הכלל ותכליתו. משכך, לא בוטלו זכויותיו של המשיב לפיצויים לפי סעיף 7(3) לחוק הפיצויים, שאלמלא כן היה שולל פיצוי בגין נהיגה ללא רישיון תקף. כמו כן, בית המשפט קבע כי הכיסוי הביטוחי אכן ניתן על פי תנאי הפוליסה הקיימת. משכך, נדחה הערעור ואישר את זכאותו של המשיב לפיצויים, כאשר המבטחת חויבה בהוצאות משפט בסך 15,000 ₪ לכל משיב.