ת"פ 24237-08-22

תקציר

## ניתוח משפטי: גזר דין בעניין מדינת ישראל נ' דואיב ואח' (ת"פ 24237-08-22) **מבוא:** פסק דין זה, שניתן על ידי בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופטת ג'ויה סקפה שפירא), דן בעניינם של הנאשם 1, אפרים דואיב, והנאשמת 2, "ספיישל דילברי בע"מ", אשר הורשעו, על פי הודאת הנאשם 1, בשורה של עבירות מס, לרבות מסירת דוחות כוזבים, ניכוי מס תשומות שלא כדין במרמה, ערמה ותחבולה. הניתוח יתמקד בעקרונות המשפטיים המנחים את גזר הדין ובחידושים שעשויים לנבוע ממנו. **עובדות המקרה הרלוונטיות לניתוח המשפטי:** * **היקף העבירות:** הנאשמים השתמשו בחשבוניות כוזבות בהיקף של כ-27.5 מיליון ש"ח, ודרשו בגינן החזר מס תשומות בסך כ-4.1 מיליון ש"ח. בנוסף, הוגשו דוחות כוזבים לחודשים אוגוסט וספטמבר 2020, אשר בגינם נמנע תשלום מס הכנסה וכן מס ערך מוסף בסך כ-1.8 מיליון ש"ח. * **שיטת הפעולה:** הנאשמת 2 רכשה סולר ללא חשבוניות כדין, ועל מנת להפחית את חבותה במס, רכשה חשבוניות כוזבות מחברת "אלול א.נ.י", אשר הטמיע הנאשם 1 בספרי החברה. * **הסדר טיעון:** הצדדים הגיעו להסדר טיעון, במסגרתו תוקן כתב האישום, הנאשם 1 הודה במיוחס לו בשם שני הנאשמים, והורשעו. במסגרת ההסדר, המאשימה עתרה לעונש של 25 חודשי מאסר בפועל לנאשם 1, וכן לקנס. הוסכם כי הנאשמים יהיו חופשיים בטיעוניהם לעונש. * **תסקיר שירות המבחן:** שירות המבחן המליץ להעדיף את הפן השיקומי-טיפולי, להעמיד את הנאשם 1 בצו מבחן, ולגזור עליו מאסר בעבודות שירות, לצד מאסר על תנאי. * **טיעוני הצדדים:** המאשימה עתרה לעונש מופרש, תוך הדגשת הערכים המוגנים, היקף העבירות, והיעדר תשלום פיצוי. ההגנה עתרה לעונש מופחת, בדגש על שיקולי שיקום, הודאה, ונסיבות אישיות. * **הלכה פסיקתית:** פסק הדין מתייחס להלכות בנוגע להבחנה בין חשבוניות "זרות" לכאורה לבין חשבוניות כוזבות, ומדגיש כי ככלל, אין להבחין ביניהן לעניין העונש. כמו כן, מוזכרת פסיקה בנוגע לחשיבות הענישה בגין עבירות מס, והעדפת שיקולי הרתעה ציבורית על פני נסיבות אישיות. **עקרונות משפטיים וחידושים:** 1. **הבחנה בין חשבוניות "זרות" לכאורה לחשבוניות כוזבות:** * **העיקרון המשפטי:** כפי שצוין בפסיקה אליה הפנה בית המשפט (רע"פ 7779/15), ככלל, גם לעניין העונש, אין מקום להבחין בין חשבוניות "זרות" (שנטען כי נועדו לכסות הוצאות אמיתיות) לבין חשבוניות כוזבות. * **יישום במקרה זה:** בית המשפט הדגיש כי גם אם הוכחה טענת ההגנה שהחשבוניות שרכש הנאשם נועדו לכסות הוצאות אמיתיות, הדבר אינו מבטל את פסול השימוש בחשבוניות כוזבות, ובפרט כאשר לא הוכח כי העסקאות בפועל היו בהיקף זהה, או כי שולם בגינן מס. בכך, בית המשפט מחזק את עמדתה של רשות המס, לפיה עצם השימוש בחשבוניות שלא כדין, ללא קשר למהות ההוצאה, מהווה עבירה שיש להעניש עליה בחומרה. 2. **חומרת עבירות המס והעדפת שיקולי הרתעה:** * **העיקרון המשפטי:** בית המשפט שב והדגיש את חומרתן של עבירות המס, בשל הפגיעה בקופה הציבורית, בשוויון בנטל המס, ובאמון הציבור. לאור זאת, קיימת נטייה להעדיף שיקולי הרתעה ציבורית על פני נסיבות אישיות, במיוחד כאשר מדובר בעבירות המבוצעות בקלות יחסית, עם רווח כספי משמעותי (כפי שעולה גם מהרשעות קודמות בעבירות דומות, כפי שצוינו בסעיף 16). * **חידוש/חיזוק:** בית המשפט מבהיר כי גם כאשר נסיבות חיים קשות, חרטה, ומאמצי שיקום נטענים, אלו לא בהכרח יביאו לחריגה ממתחם העונש ההולם. הוא מצטט את סעיף 40יא(4) ו-(8) לחוק העונשין, המאפשרים התחשבות בנסיבות אלו במסגרת המתחם, אך לא מעבר לו. בכך, הוא מחדד את גבולות ההקלה בעונש, ומבהיר כי עבירות מס מהוות "סוג חמור" הדורש התייחסות מחמירה, כפי שבא לידי ביטוי גם בפסיקת בית המשפט העליון (רע"פ 1717/14). 3. **היעדר הבחנה בעונש בין "אנשי קש" לבין "מבצעי עבירות עיקריים":** * **העיקרון המשפטי:** בית המשפט מבהיר כי אין מקום להשוות את עונשיהם של מפיצי החשבוניות הכוזבות (כמו האפרתי) לעונשיהם של רוכשי החשבוניות. עם זאת, במקרה זה, הנאשם 1 מוגדר כ"מבצע העיקרי ומחולל העבירות" ביחס לחברה שבבעלותו, ולא "איש קש" או "דמות משנה". * **יישום במקרה זה:** הובהר כי הנאשם 1 היה זה שהוביל את העבירות, ויכול היה לבצען גם ללא האפרתי. תפקידו המרכזי קובע את מידת חומרת העונש, ואינו ניתן להפחתה משמעותית בשל פעולות של אחרים בפרשייה. 4. **התחשבות בחלוף הזמן והודאה:** * **העיקרון המשפטי:** חלוף הזמן והודאה הם שיקולים מרכזיים בגזירת הדין. * **יישום במקרה זה:** בית המשפט התחשב בהודאת הנאשם, אשר חסכה זמן שיפוטי והעידה על מידת אחריות וחרטה. עם זאת, הוא קבע כי חלוף הזמן (שחל בחלקו באשמת הנאשם) מוגבל בחשיבותו, בעיקר בהקשר של היעדר תיקים פתוחים נוספים. כמו כן, העובדה כי ההודאה ניתנה רק בסמוך לשמיעת הראיות, ובמסגרת הסדר טיעון, הפחיתה את משקלה. 5. **שיקולי שיקום לעומת עונש הולם:** * **העיקרון המשפטי:** המחוקק קובע כי שיקולי שיקום (כגון נסיבות חיים קשות, חרטה, ומאמצי חזרה למוטב) הם שיקולים שיש לשקול במסגרת מתחם העונש ההולם, אך לא מצדיקים חריגה ממנו, אלא אם מדובר בדפוסים עברייניים כרוניים שטופלו באופן אינטנסיבי. * **חידוש/הבהרה:** בית המשפט מבצע ניתוח מעמיק של סעיפי החוק הרלוונטיים (40יא ו-40ד לחוק העונשין), ומבהיר כי במקרה זה, אף על פי שהנאשם גילה חרטה והשתתף בטיפול, אין בכך כדי להצדיק חריגה ממתחם העונש ההולם. הוא מדגיש כי מדובר במעשים שבוצעו מתוך שיקול דעת, ולא מתוך דחף או התמכרות. בכך, בית המשפט מגביל את היקף ההקלה בעונש הניתנת לשיקולי שיקום, ומדגיש את חשיבות עקרון ההלימה. 6. **קנס:** * **העיקרון המשפטי:** הטלת קנס נועדה לשמוט את הקרקע הכלכלית מתחת כדאיות העבירות, ולהרתיע. יש להתחשב במצבו הכלכלי של הנאשם. * **יישום במקרה זה:** בית המשפט קבע מתחם קנס לנאשם 1, תוך התחשבות במצבו הכלכלי, וקנס סמלי לנאשמת 2. הקנס הוטל לתשלומים, באופן המאפשר פריסה, אך עם דגש על חשיבות התשלום בזמן. **סיכום:** פסק הדין בעניין מדינת ישראל נ' דואיב ואח' מדגים את הגישה המחמירה של בתי המשפט כלפי עבירות מס, תוך הדגשת הערכים החברתיים המוגנים. בית המשפט שב ומחזק את ההלכה לפיה אין להבחין בין חשבוניות "זרות" לכאורה לחשבוניות כוזבות, ומדגיש את העדפת שיקולי ההרתעה הציבורית על פני נסיבות אישיות. בנוסף, פסק הדין מבהיר את גבולות ההקלה בעונש המבוססת על שיקולי שיקום, ומציב את עקרון ההלימה כשיקול מרכזי בגזירת הדין. העונש שהוטל על הנאשם 1 – 22 חודשי מאסר בפועל, לצד מאסר על תנאי וקנס – משקף את חומרת העבירות, את היקפן, ואת התפקיד המרכזי שמילא הנאשם בביצוען, תוך התחשבות מסוימת בהודאתו ובנסיבותיו האישיות, אך ללא חריגה ממתחם העונש ההולם.