ד"מ 4064-05-20

תקציר

התובע, עובד, תבע את מעסיקו בגין הפרות שונות לכאורה הקשורות לשכר והטבות. הטענה המרכזית הייתה לגבי השכר השעתי שהתובעת הייתה אמורה לקבל, כאשר התובעת טענה כי התעריף השעתי המוסכם היה 35 ₪ בערכים נטו, ואילו המעסיק הנתבע טען כי הוא עמד על 30.77 ₪ בערכים ברוטו. השופטת ציינה כי חוזה העבודה נכתב בשלוש שפות ונחתם על ידי התובעת, תוך ציון שכר חודשי המתחלק בשעות העבודה החודשיות המוסכמות השווה ל-30.77 ₪ לשעה. נטל ההוכחה הוטל על התובעת, והשופטת קבעה כי התובעת לא הוכיחה די הצורך כי החוזה ותלושי השכר שבאו בעקבותיו אינם משקפים את ההסכם האמיתי. השופטת בחנה את התשלומים שקיבלה התובעת ומצאה כי הם תואמים את תיאור התנאים של הנתבעת, למעט פדיון ימי חופשה, שנמצא בלתי חוקי על פי חוק חופשה שנתית. עוד נטען כי התובעת לא נתנה הודעה מוקדמת כדין על התפטרותה ולכן נדרשה לפצות את הנתבעת בגין היעדר הודעה מוקדמת, סכום שנוכה כדין ממה שהמעסיק חייב לעובד. השופט פסק גם לטובת הנתבעת בעניין הפרשות לתנאים סוציאליים ותביעות התובעת לפערי שכר ופיצוי בגין תלושי שכר שאינם תואמים. עם זאת, השופטת מצאה לטובת התובעת בכל הנוגע לפדיון ימי חופשה והורתה לנתבעת לשלם 1728 ₪ עבור 7.02 ימי חופשה, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה ממועד מסוים. השופטת בחרה שלא להטיל הוצאות על מי מהצדדים בשל ההצלחה החלקית של טענות התובע. לשני הצדדים הייתה אפשרות לערער על פסק הדין בתוך 15 יום מקבלתו. ככלל, פסק הדין דחה את מרבית טענות התובעת ואישר את גרסת הנתבעת לתנאי העסקתה.