ת"א 42519-12-17

תקציר

השופטת דוחה את התביעה, וקובעת כי התובעים לא הוכיחו כל נזק שנגרם מאישור התוכנית, וכי טענותיהם חסרות שחר. התובעים טענו כי הם זכאים לקבל תשלומי איזון מהוועדה המקומית על בסיס גודל חלקותיהם המופחת לאחר חלוקה מחדש של הקרקע. עם זאת, השופטת מוצאת כי זכויותיהם של התובעים מבחינת גודל המגרש ומיקומו לא נפגעו, שכן הם קיבלו את אותו שטח שהיה להם קודם לכן, בניכוי שטח זניח. יתרה מכך, השופט מקבל את עדותו של שמאי, המסביר כי אילו התובעים היו רשומים כבעלי החלקות המדוברות, הם היו נדרשים לשלם את תשלומי האיזון בעצמם. השופטת מבהירה כי ההפרשות לשטחים ציבוריים נעשו ממקרקעין שנותרו בחזקת הבעלים המקורי לאחר מכירת החלקות לתובעים, וכי הבעלים המנוח, ולא התובעים, נשא בנטל הוראות אלה. השופט מגיע למסקנה כי רשלנות הוועדה בעדכון רישום הבעלות לא פגעה בתובעים; במקום זאת, זה היה גורם להם להיות חייבים בתשלומי איזון. אשר על כן, התביעה נדחית, והתובעים נדרשים לשלם לנתבעים שכר טרחת והוצאות משפט, בסך 14,000 ₪ לוועד ו-17,000 ₪ לעיזבון המנוח. התובעים נדרשים לבצע תשלומים אלה בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין, או לשאת בשכר טרחה וריבית נוספים.