ע"ו 5265-06-13

תקציר

המערער, בעל היסטוריה של מחלת נפש והרשעות פליליות מרובות, אושפז בכפייה לאחר שהוגש נגדו כתב אישום בגין רצח אביו בשנת 2011. עברו הפלילי של המערער כולל עבירות כגון הצתה, גניבה וקשירת קשר. בעקבות אשפוזו חל שיפור במצבו של המערער, מה שהוביל לכך שבערעור הנוכחי ביקש הוועדה הפסיכיאטרית חופשה משטחי בית החולים למספר שעות תחת השגחה. הוועדה דחתה את בקשתו של המערער, בנימוק של חשש מהתקופה הקצרה יחסית מאז הוצא צו האשפוז, מחוסר התובנה של המערער לגבי מחלתו ומחומרת העבירה. הם הדגישו כי אין די בסכנה הנשקפת מהמערער, אף שהיא נמוכה כיום, כדי להצדיק את חופשתו הראשונה, במיוחד בהתחשב בכך שהיא תוציא אותו מחוץ למסגרת הפיקוח של בית החולים. עוד ציינה הוועדה כי שינוי מהותי ויציבות מתמשכת במצבו של המערער, לצד דיון מעמיק בפרטי החופשה, היו תנאי מוקדם לשיקול. בית המשפט הסכים עם החלטת הוועדה, והדגיש את הזהירות הנדרשת במתן חופשה לחולים שביצעו עבירות חמורות. השופטת הכירה בשיפורו של המערער אך הדגישה כי נדרשת תקופה משמעותית של יציבות, הנמדדת בשנים ולא בחודשים, כדי להבטיח את שלום הציבור והמערער עצמו. בהתחשב בכך שחלפו פחות משנתיים מאז צו האשפוז ומצבו של המערער עדיין התפתח, הערעור נדחה. בית המשפט הדגיש את חשיבות האיזון בין הפגיעה בחירותו של המערער לבין הסכנה הפוטנציאלית לציבור ואישר את החלטתה הסבירה של הוועדה. פסק דין זה נועד להגן על האינטרס הציבורי תוך הקפדה על כך שזכויותיו של המערער לא ייפגעו שלא לצורך.