בר"ע 63924-03-15

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על החלטת בית הדין האזורי לדחות בקשה לדחיית תביעה על הסף. המערער, שהועסק על ידי המשיב כמרצה, פוטר ולאחר מכן החל לעבוד במכללה אחרת. המשיב הגיש תביעה נגד המערערת והמכללה החדשה, בטענה להפרת זכויות יוצרים, לשון הרע והפרת הסכם, ותבע פיצויים בסך 250,000 ₪. התביעה נגד המכללה החדשה יושבה מחוץ לכותלי בית המשפט על סך 7,000 ₪, בעוד המערערת חויבה לשלם את מלוא הסכום המבוקש לאחר שלא התייצבה בבית המשפט. לאחר מכן ביטלה המערערת את ההחלטה נגדם והעבירה את הדיון לבית הדין האזורי לעבודה, אשר דחה את בקשתם לדחות את התביעה. המערערת ערערה על החלטה זו, וטענה כי המשיב טען ל"נזק אחד" וכי ההסדר עם המכללה היווה חסם לגובה הנזק שניתן לתבוע נגדם, לפי סעיף 83(ב) לפקודת הנזיקין. עם זאת, בית הדין לעבודה פירש את תביעת המשיב כמספר נזקים המצטברים לסך של 250,000 ₪, וקבע כי התביעה תימשך בעילות המופנות כלפי המערערת בלבד. הערעור נדחה, שכן השופטים הסכימו עם פרשנותו של בית המשפט המחוזי ולא מצאו טעות בהחלטה. בנוסף, צוין, כי אם המשיב יוכיח את טענותיו בדבר לשון הרע והפרת הסכם, ואת הנזקים הנובעים מכך, עדיין יוכל המערער לטעון כי מדובר באותם נזקים ששילמה המכללה האחרת. בפסק הדין הודגש כי הליך ביניים זה לא ישפיע על פסיקת ההוצאות בתיק העיקרי וכי הצדדים יקבלו העתק מההחלטה בהיעדר צו בית משפט בעניין הוצאות.