בר"מ 4603/07

תקציר

המבקשת, חברה השוכרת נכס באזור התעשייה של חדרה, ערערה על חיובי ארנונה ששלח להם המשיב. המבקש טען כי יש לסווג את הנכס באופן שונה, לפצל אותו לחלקים על פי שימושיהם השונים, וכי עליהם לשלם רק עבור השטח בו הם משתמשים בפועל. המשיב, לעומת זאת, ביסס את הסיווג והחיוב על מדידות הנכס. הן ועדת הערר והן בית המשפט לעניינים מנהליים צידדו במשיב, והגיעו למסקנה כי יש לסווג את הנכס כולו כמשתמש בו לצרכי עסקאות. הסיווג התבסס גם על הנתונים הקונקרטיים של הנכס, תוך התחשבות בקשר ובתכלית של חלקיו השונים. זאת ועוד, נדחו טענות המבקש בדבר איחור בהודעות חיוב והטלת אגרת תיעול, שכן הראשונה הייתה שנויה במחלוקת עובדתית והאחרונה לא הייתה בסמכותה של ועדת הערר. מאחר שטענות המבקש היו עובדתיות בעיקרן, וערכאות נמוכות יותר כבר הכריעו בהן, דחה השופט את הבקשה ואישר את פסקי הדין הקודמים.