ת"א 43997-01-23

תקציר

המבקש, בעל חלקת מקרקעין, שכר את המשיב כקבלן לביצוע פרויקט בניה. בין הצדדים התגלעה מחלוקת כספית, כאשר לטענת המבקשת המשיבה הפרה את ההסכם בכך שעיכבה את הפרויקט וגרמה לנזקים בסך 15 מיליון ₪. המבקש ביקש צו מניעה זמני להשבת החזקה במקרקעין ובפרויקט, ולהסרת השפעתו של המשיב. בתוך כך, תבע המשיב פיצויים כספיים מהמבקש, מה שהוביל לתביעה מקבילה בבית המשפט המחוזי. בית המשפט בחן את הבקשה לסעד זמני, תוך התמקדות בסיכויי הצלחת תביעתו של המבקש ובמאזן הנוחות. נמצא כי ההסכם העניק למבקש שליטה וחזקה בפרויקט, ופרשנותו של המשיב לחוזה הייתה בלתי סבירה. בנוסף, המשיב כבר לא החזיק בקרקע או בפרויקט ולא התנגד לחזקתו של המבקש. כך, ניתן צו ארעי האוסר על המשיב למנוע את גישתו והחזקתו של המבקש, וכן מורה למשיב לחדול ממניעת כניסתם של באי כוח המבקש. בית המשפט קבע כי צו מניעה זה אינו מהווה היתר אכלוס. יתר על כן, מאזן הנוחות נטה לטובת המבקש, כבעל הקרקע, והמשיב לא הוכיח כיצד מניעת גישתו של המבקש תגרום נזק בלתי הפיך. ייצוגו של המבקש את המאבטחים החמושים נמצא כמחדל, ובית המשפט הבהיר כי צו המניעה אינו שווה להיתר אכלוס. לבסוף, חויב המשיב לשאת בהוצאותיה של המבקשת, וניתן למבקשת שהות להחליט אם ברצונה להמשיך ולנהל את התביעה. פסק דין זה נעתר לבקשת המבקשים למתן צו מניעה זמני, המאשר את זכותם לגשת ולהחזיק במקרקעין ובפרויקט הבנייה, תוך שהוא מחייב את המשיב לחדול מפגיעה בזכויות אלה, עד להכרעה בתביעה העיקרית.