ע"ע 29350-01-12

תקציר

הערעור מתייחס לתביעה של עובד בדימוס של משרד החוץ, שביקש לקבל דרגת שגריר ב' כדרגת פרישה, שלטענתו היה זכאי לה אך לא קיבל עם פרישתו בשנת 1995. בית המשפט המחוזי בירושלים פסק לטובת המשיב, קבע כי לא ניתנה לו דרגת פרישה וכי הוא מופלה לרעה ביחס לעובדים אחרים, והורה למדינה לשלם לו הפרשי הטבות ושכר טרחה. המדינה ערערה על ההחלטה הן לגופו של עניין והן בנימוק של התיישנות. בית הדין הארצי לעבודה קיבל את ערעור המדינה, וקבע כי התביעה לדרגת פרישה נדחית על הסף. בית המשפט הדגיש כי דרגת הפרישה ניתנת לכל המאוחר חודש לפני הפרישה, ותביעת המשיב, שהוגשה בשנת 2005, הייתה הרבה מעבר לתקופת ההתיישנות בת שבע השנים. בית הדין מצא כי תביעת המשיב הייתה לשיפור תנאי העבודה במהלך עבודתו, והיא שונה מתביעות הנוגעות לפנסיה. בית המשפט דחה גם את בקשת המשיב להאריך את תקופת ההתיישנות לפי סעיף 8 לחוק ההתיישנות, המתייחס לנסיבות בהן העובדות המהוות את עילת התביעה לא היו ידועות לתובע. בית המשפט ציין כי המשיב היה מודע לאי קבלת דרגת פרישה ולנימוקי המדינה לכך כבר בשנת 1996, ובחר שלא לפעול על פיהם. זאת ועוד, בית המשפט לא ראה עילה להארכת תקופת ההתיישנות על יסוד טענת המשיב כי גילה את ההפליה רק מאוחר יותר. לפיכך, החלטת בית המשפט המחוזי בוטלה בעילה של התיישנות, מבלי להידרש לגופה של טענת הזכאות, וכל צד יישא בהוצאותיו.