בד"א 35/22

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בשימוע משמעתי לעורכת דין שנמצאה כי הפרה את חובת האמונים שלה כנאמנה עבור לקוח. הלקוח הפקיד 630,000 ₪ לחשבון נאמנות המנוהל על ידי עורך הדין, אך עורך הדין החזיר את הכספים באופן חלקי בלבד על פי בקשה, תוך ניכוי שלא כדין של 277,400 ₪. בית הדין המשמעתי הרשיע את עורכת הדין בכל הסעיפים המפורטים בתלונה וגזר עליה הרחקה לצמיתות מלשכת עורכי הדין וכן הטלת עיצומים כספיים. עורך הדין ערער על פסק דין זה, אך הערעור נדחה. החלטת הערעור מסכמת את עובדות ההמרה, ומציינת כי בשנת 2015 פתח עורך הדין חשבון נאמנות עבור המתלונן ובו פיקדונות בסך 702,950 שקל. עוד נטען כי עורך הדין העביר חלק מהכספים מחשבון זה למתלונן, אך עיכב שלא כדין סכום משמעותי, וסיפק תירוצים לכך. המשיבה (עורכת הדין) טענה כי היו ברשותה אישורים מהמתלוננת להעברות אלה, אך לא הציגה כל ראיה לכך. נפסק כי המשיבה הפרה את חובת הזהירות שלה כלפי מרשה, וטענותיה בדבר ראיות תיעודיות נמצאו כניסיון לסבך את התיק ולהציג את המתלוננת כשקרנה. ערכאת הערעור אישרה את הכרעת הדין וגזר הדין המקוריים, לא מצאה כל הצדקה בטיעונים שהוצגו, ומתחה ביקורת על התנהלותה של עורכת הדין בניהול התיק ועל ניסיונה לבזבז זמן שיפוטי. הם ציינו גם את הרשעותיה הקודמות של עורכת הדין ואת מצבה הכלכלי כגורמים מחמירים. הערעור נדחה, ועורך הדין חויב לשלם הוצאות בסך 20,000 ₪ בנוסף לעונש הקודם.