ת"א 32896-08-20

תקציר

התובע, חבר קיבוץ בית אלפא, תבע את הקיבוץ על כך שהפר לכאורה את חובתו להעניק לו זכות סירוב ראשונה לעבודה בתחום התמחותו - תחזוקה והתקנה של קירור ומיזוג אוויר. התובע עבד בתחום זה כיזם עצמאי ולאחר מכן כשכיר בעסק של בנו. חובת הקיבוץ כלפי חבריו מפורטת בתקנון פנימי, המבחין בין חברים שהם עצמאים לבין מי שהם שכירים בענפי הקיבוץ או בעסקים חיצוניים. בית המשפט מצא כי תקנון הקיבוץ אינו מחייב אותו להעדיף חברים המועסקים חיצונית. לפיכך, נדחתה תביעתו של התובע לתקופה בה היה עובד בעסק של בנו, שכן לקיבוץ לא הייתה חובה לתת עדיפות לעסק זה. בתקופות בהן היה התובע עצמאי, פירש בית המשפט את התקנות הרלוונטיות ומצא כי הקיבוץ אכן היה מחויב להעניק לו זכות סירוב ראשונה לעבודה בתחומו. עם זאת, התובע לא הביא ראיות מספיקות להוכחת פגיעה בזכות זו או את גובה הנזק שנגרם לו לכאורה עקב ההפרה. עדותו הייתה מתחמקת ולא נתמכה במסמכים או בעדים. מנגד, הציג הקיבוץ ראיות לכך שהקצה לתובע עבודה בתקופה זו. מאחר שהתובע לא הצליח להוכיח את טענתו, תביעתו נדחתה. בנוסף, בית המשפט הורה לתובע לפצות את הקיבוץ בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 20,000 ₪.