תא"ק 43042/08

תקציר

התובעת, מינהל מקרקעי ישראל, תבעה את הנתבעים, בני משפחת סאסק, על החזקה בשתי חלקות קרקע. לטענת המינהל, הנאשמים תפסו את שתי החלקות שלא כדין. הנתבעים טענו כי הם החזיקו במקרקעין מאז שנות ה-60 של המאה הקודמת ולכן רכשו זכויות מכוח התיישנות, או לחילופין רכשו זכויות דיירות מוגנות או סמכות בקרקע. בית המשפט קבע כי המינהל הוכיח את בעלותו על הקרקע. עוד נקבע כי התביעה התייחסה לשתי חלקות בלבד, ולא לארבע כאמור בתביעה הראשונה. נמצא כי הנאשמים מחזיקים בקרקע, אך ללא רשות או הסכמה מפורשת של המינהל. עם זאת, טענת הנתבעים לרכישת המקרקעין מחמת התיישנות נדחתה מאחר שלא הוכיחו את היסודות הנדרשים לטענה זו, דהיינו, החזקה נוגדת, מנהג הבעלות, הייחוד, ההמשכיות והאופי הקנייני. עוד קבע בית המשפט כי טענת המינהל גוברת על תקופת ההתיישנות, במיוחד נוכח העובדה שמדובר במקרקעין הנדונים כרכוש ציבורי. באשר לטענת הנתבעים לסמכות על הקרקע, בית המשפט הכיר בכך שלנתבעים הייתה לכל היותר סמכות מכללא. עם זאת, סמכות זו ניתנת לביטול בכל עת, והגשת התביעה מהווה ביטול. לפיכך, הנתבעים היו מסיגי גבול ונאלצו לפנות את הקרקע. בית המשפט דחה גם את תביעת הנתבעים לפיצוי בגין השקעותיהם בקרקע, שכן הם לא הביאו כל ראיה להשקעתם, והשימוש בקרקע היה לטובתם הפרטית תוך שימוש שלא כדין בקרקע ציבורית. כמו כן, דחה בית המשפט את תביעת הנתבעים לדיירות מוגנת במחסן במקרקעין, שכן הוסב למבנה מגורים, ולא הייתה להם זכות לדיירות מוגנת בו. גם טענת הנתבעים לבעלות מכוח זכות בהנאה נדחתה, שכן מקרקעי ציבור אינם יכולים להיות כפופים לזכות הנאה. בסופו של דבר פסק השופט לטובת המינהל, והורה לנאשמים ולמי מטעמם לפנות את שתי החלקות ולהעבירן למינהל בתוך 90 יום. כמו כן חויבו הנתבעים לשלם את הוצאות המינהל ושכר טרחת עורכי דין.