ת"א 41183-09-12

תקציר

רשות מקרקעי ישראל הגישה חמש תביעות נגד חברת הבנייה ויניק, בגין אי רישום המבנים שבנתה על קרקעות שניתנו לה על ידי רמ"י, בהתאם לחוזי פיתוח. החברה נכנסה להליכי פשיטת רגל בשנת 1999, ונקודת המחלוקת העיקרית בתביעות אלה היא האחריות לרשום עסקאות נוספות שבוצעו לאחר המכירה הראשונית של הבתים המשותפים. החברה טוענת כי עורכי הדין שלה, להם הודיעה כצדדים שלישיים במקרה זה, אחראים לרישומים אלה, כחלק מתפקידם, בעוד עורכי הדין טוענים כי אחריותם משתרעת רק על רישום העסקאות הראשונות והקמת הבתים המשותפים. בית המשפט מסכים עם עורכי הדין וקובע כי חובתם היא רק לרשום את הרוכשים הראשונים וכי החברה אחראית לרישום עסקאות נוספות, אם ישנן. זאת, משום שעורכי הדין לא ייצגו את החברה בעסקאות נוספות אלה, והחברה, שפעלה כחברה משכנת, ידעה עליהן בזמן אמת ועל המסמכים הקשורים אליהן. יתר על כן, החברה ניסחה את המסמכים הקשורים לעסקאות אלה בעצמה, ועורכי הדין אפילו לא חתמו עליהם. לפיכך החברה מצווה לרשום את הבתים המשותפים והדירות על שם הרוכשים האחרונים, ואילו על עורכי הדין לרשום את הבתים המשותפים ואת העסקאות הראשונות. שני הצדדים ישתפו פעולה ויספקו זה לזה את המסמכים הנדרשים כדי לעמוד במועדים אלה. כמו כן, החברה נדרשת לשלם לכל אחד מעורכי הדין הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 שקל, כאשר בקשת רשות מקרקעי ישראל להוצאות נדחית בשל השיהוי בפעולה.