רע"פ 920/11

תקציר

פסק הדין המדובר הוא בבקשת רשות ערעור על פסק דין שהעניק פיצוי אישי מזוכה לפי סעיף 80 לחוק העונשין. בית משפט השלום פסק במקור למבקש פיצוי על בסיס העובדה שלא היה בסיס סביר להאשמתו, בעקבות זיכויו מעבירות אלימות כלפי בת זוגו. עם זאת, בית המשפט המחוזי הפך החלטה זו, והוביל את המבקש לערער לבית המשפט העליון. הנימוקים העיקריים לערעור היו כי התביעה לא נקטה "זהירות ראויה" בעת הגשת כתב האישום וכי היה מקום לתת משקל רב יותר להחלטת הערכאה הנמוכה יותר. עם זאת, בית המשפט דחה את בקשת רשות הערעור, בקובעו כי המקרה מוגבל לנסיבות הספציפיות ואינו מעלה סוגיה משפטית בעלת חשיבות כללית מעבר לאינטרסים של הצדדים. בית המשפט הדגיש כי פיצוי לאחר זיכוי מוחלט אינו אוטומטי ותלוי בשיקול דעתם של בתי המשפט בהתאם לנסיבות הספציפיות. משכך, קביעתו של בית המשפט המחוזי כי היה בסיס להאשמה בעת הגשת כתב האישום, לצד הימנעותו של המבקש מלהציג טענות בדבר נסיבות אחרות הניתנות לפיצוי, הביאו לדחיית הבקשה.