ע"פ 37830-06-10

תקציר

השופט, רמי אמיר, קבע כי קיים ספק סביר באשמתו של המערער, ודי בכך כדי לזכות אותו למרות הודאותיו. הספק הסביר נבע משילוב של ראיות אובייקטיביות שסתרו את התזה הבסיסית של התביעה. ראיות אלה כללו: דוחות רפואיים ודוחות בוחן תנועה שהראו כי הרכב שהיה מעורב בתאונה אינו סובארו של המערער כפי שסברו בעבר; ראיות ביולוגיות שהראו כי מראת הצד שנמצאה בזירה לא פגעה במנוח ולא הייתה שייכת לרכב הפוגע; דו"חות פורנזיים שהראו כי לוחיות הרישוי של סובארו אחרת בבעלות המערער לא הותקנו על הסובארו של רודוי, כלומר המערער לא יכול היה להיות מעורב בתאונה; ורישומי הטלפון שמיקמו את המערער בצפון הארץ בעת התאונה במרכז. השופט אמיר הצביע גם על כמה אי סדרים בהליך החקירה, ובהם מניעת שינה ואי התרעת המערער על זכויותיו, אך לא נדרש להכריע אם אלה משפיעים על קבילות ההודאות משום שטעמים אחרים מצדיקים קבלת הערעור. השופט אילן שילה והשופט אברהם טל הסכימו עם נימוקיו של השופט אמיר ועם התוצאה.