פ"ה 42691-07-14

תקציר

התובע, מפקד לשעבר בשירותי הכבאות, תבע את איגוד הערים שירותי הכבאות (הרשות) על כך שהכיר בשירותו הקודם במשטרה כחלק מזכויותיו לגמלה מהרשות. התובע טען כי בשנת 1992 החליטה הרשות להכיר בשירותו במשטרה וכי החלטה זו מהווה "הסכם רכישה". לדבריו, ההסכם אושר על ידי הגורמים הרלוונטיים, ועל פיו העביר סכום משמעותי לקופת הרשות כפיצוי בגין רכישת זכויות. המדינה טענה כי החלטת הרכישה פגומה, וממילא היא אינה מחייבת את הרשות, שכן היא לא אושרה על ידי שר הפנים ולא נחתמה על ידי גזבר האיגוד, כנדרש בחוק. עוד טענה המדינה כי התובע היה מצוי בניגוד עניינים בעת קבלת ההחלטה, וכי המו"מ שניהל עם משרד האוצר לא היווה אישור להסכם הרכישה או הבטחה שלטונית לקיימו. בית המשפט קבע כי הסכם הרכישה אינו תקף משום שלא הייתה בו חתימת גזבר האיגוד ואישור שר הפנים. בית המשפט הדגיש כי מדובר בדרישות מהותיות, שהיעדרן מהווה אי חוקיות משמעותית, וכי התובע, כמפקד שירותי הכבאות, היה מודע להן. בית המשפט הוסיף כי הנסיבות בהן אושרה הבקשה לרכישת זכויות מעוררות קשיים משמעותיים, שכן הן ערערו על חובת האמונים של התובע כלפי הרשות ויצרו ניגוד עניינים. בית המשפט קבע כי אין סיבה לסטות מהכלל, לפיו חוזה פסול מחייב את הצדדים להשיב את המצב למצב שהיה קיים לפני כריתת החוזה. עוד קבע בית המשפט כי ההסכם הקיבוצי משנת 1999 והתיקונים לחוק גמלאות שירות המדינה, אשר לטענת התובעת העניקו להסכם הרכישה סמכות בדיעבד, לא סייעו לתובע, וכי בכל מקרה הסכם הרכישה לא אושר על ידי משרד האוצר. באשר למשא ומתן בין התובעת לבין נציגי משרד האוצר, קבע בית המשפט כי אין בהם משום הכרה בהסכם הרכישה או הבטחה שלטונית לקיימו. בית המשפט מצא כי התובעת הציגה תמונה חלקית ולא מדויקת של המשא ומתן, וכי בכל מקרה, השינוי בעמדת נציגי האוצר במהלך המו"מ אינו רלוונטי לאור המסקנה כי הסכם הרכישה אינו תקף. בהתאם לכך, דחה בית המשפט את התביעה והורה לתובע לשלם לנתבעת שכר טרחת עורכי דינה של הנתבעת, אשר נקבעו על סך של 5,000 ₪, בהתחשב בכך שהתובע הינו פנסיונר.