ע"ז 5428-06-14

תקציר

המנוחה, א.י., ערכה צוואה בפני נוטריון בשנת 2008, בה הורישה את כל עזבונה לבנה הצעיר, התובע, ונישלה את בנה הבכור, הנתבע. הצוואה גם מינתה את התובע כמנהל עיזבון. לאחר פטירתו של א.י. בשנת 2013, הגיש התובע בקשה לביצוע הצוואה, אך הנתבע התנגד בטענה כי הצוואה פסולה בשל השפעתו הבלתי הוגנת של התובע על א.י., לרבות הטעיה ותחבולות, ומעורבותו בעריכת הצוואה. בית המשפט בחן את נימוקי ההתנגדות ומצא כי הנתבע לא הצליח להוכיח את טענותיו. נקבע כי א.י. היה כשיר נפשית לערוך צוואה והיה עצמאי, דבר המערער את טענת ההשפעה הבלתי הוגנת. בית המשפט גם לא מצא ראיות לתלותותה של הנתבעת בתובע או לסיוע ממנו, ויחסיה של א.י. עם אחרים, לרבות הנתבע, לא נותקו. יתר על כן, תוכן הצוואה, לרבות ההוראה השוללת את הנתבע, נמצא סביר על פי השקפתה של א.י. על יחסיה המורכבים עם הנתבע. באשר לנסיבות עריכת הצוואה, בית המשפט הכיר במעורבותו של התובע אך לא ראה בה פסול כהגדרתו בחוק. עדותו של הנוטריון, אם כי לא עקבית בכמה נקודות, אישרה כי לא.י. היה קשר ישיר ועצמאי עמו וחתם על הצוואה באופן עצמאי. בית המשפט מתח ביקורת הן על התנהלות התובע והן על התנהלות הנתבע, אך בסופו של דבר הכשיר את הצוואה והורה על ביצועה. הנתבע פסק לשלם לתובע הוצאות בסך 30,000 ₪.