ע"א 46/77

תקציר

ערעורו של היינץ בוכוולד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים עסק בדיון מורכב באותנטיות חתימתו של בוכוולד על כתב ערבות לבנק ברקליס דיסקונט בע"מ. השאלה העיקרית הייתה האם חתימתו של בוכוולד זויפה. בית המשפט המחוזי פסק תחילה לטובת הבנק, בהתבסס על עדותו של הגרפולוג המומחה ד"ר א. נפתלי. הניתוח של נפתלי הצביע על מאפיינים זהים בין החתימה הנחקרת לבין החתימות המאומתות של בוכוולד, וציין היעדר סממנים מזויפים כמו חיקוי מלאכותי או האטה מיותרת. עם זאת, בערעורו של בוכוולד נטען כי נותרו ספקות לגבי אמיתות החתימה, שהוחמרו על ידי סתירות חקירה נגדית לא פתורות ומצבו הרפואי באותה עת, שעל פי הדיווחים השבית אותו בשל דיכאון קשה. בנוסף, טען בוכוולד כי שותפו העסקי, הידוע בפעילות הונאה, יכול היה לזייף את החתימה. גורמים נוספים שהטילו ספק כללו חתימה לא שגרתית על מסמכים ופערים בין המקובל בבנק. למרות זאת, השופט אשר הגיע למסקנה כי הבנק עמד בנטל הראייתי התומך בפסיקה הראשונית. עם זאת, בסופו של דבר פסק הרוב לטובת בוכוולד, תוך הדגשת עמימות בלתי פתורה וקבלת הערעור, ביטול החלטת בית המשפט המחוזי וחיוב הבנק בכיסוי הוצאותיהם המשפטיות של שני הצדדים.