דב"ע מט/120 - 05

תקציר

במקרה זה ערער המוסד לביטוח לאומי על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בחיפה, אשר פסק לטובת מתן גמלת סיעוד למשיבה, אישה בת 86. בית הדין האזורי עיין בדו"ח של אחות בריאות הציבור ושינה מעט את ציוניה, והגיע למסקנה כי המשיבה נזקקה לסיוע משמעותי בפעולות היום-יום, דבר המצדיק את הגמלה. עם זאת, המוסד לביטוח לאומי טען כי המשיב אינו עומד בקריטריונים החוקיים לגמלה, המחייבת תלות "במידה רבה" בזולת במרבית פעולות היום-יום או צורך בהשגחה. בית הדין מצא כי בעוד שהמשיב נזקק לסיוע בהלבשה, אכילה והיגיינה, רמת התלות אינה משמעותית דיה כדי לעמוד ברף של "מידה רבה" הדרושה לזכאות. בנוסף, היא לא נזקקה להשגחה באופן שפגע בעצמה או באחרים. למרות שהכיר בגילה המתקדם ובחולשתה השכלית, פסק הדין הדגיש את העמידה באמות המידה המשפטיות הנוקשות שקבע המחוקק. המסקנה הייתה כי יש לקבל את ערעור המוסד לביטוח לאומי, והומלץ למשיבה לבקש הערכה מחודשת אם חלה החמרה במצבה. דעה חולקת הציעה להקים ועדה רפואית להערכת מצבה הנפשי, אך הרוב הפך את החלטת בית הדין המחוזי ושלל את הגמלה באותה עת.