בד"א 125/01

תקציר

מדובר בתיק הכולל מספר ערעורים וערעורים נגדיים על פסקי דין של בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב. פרקליט המשיב הורשע בשבעה מקרים שונים של עבירות משמעת הנוגעות לייצוג ארבעה זוגות לקוחות. סעיפי האישום נגדו כללו: אי דיווח על עסקאות נדל"ן לרשויות המס במועד, אי תשלום מיסי לקוחותיו מהכספים המוחזקים עבורם בנאמנות, ניכוי כספי לקוחות שלא כדין, אי השקעת כספי לקוחות כפי שהורו ואי מסירת דין וחשבון ללקוחות על מצב כספם, ולא פעל בחריצות ובנאמנות בענייני לקוחותיו. הערעורים עסקו בעיקר בסוגיות הבאות: (1) האם ניתן להרשיע את המשיב בעבירות משמעת על סמך עובדות שלא פורטו בתלונה; (2) האם חלוף הזמן מנע הגשת תלונות; (3) אמת המידה המתאימה להוכחה בהליך משמעתי; (4) העונשים שהטיל בית המשפט המחוזי. בית המשפט שלערעור קבע כי ניתן להרשיע את המשיב בעבירות על סמך עובדות שלא פורטו בתלונה, כל עוד ניתנה לו הזדמנות סבירה להתגונן. עוד קבע בית הדין כי חלוף הזמן אינו מונע הגשת תלונות, וכי סטנדרט ההוכחה בהליך משמעתי הוא הוכחה מעבר לספק סביר. לבסוף, מצא בית המשפט כי התנהלותו של המשיב חמורה ומצדיקה החמרת העונש שהטיל עליו בית המשפט המחוזי. לפיכך, דחה בית המשפט את ערעורי המשיב על הרשעתו והרשיע אותו בעבירות המפורטות בפסק הדין. כן קיבלה הוועדה המחוזית את ערעורי הוועדה המחוזית על גזר הדין והטילה על המשיב 18 חודשי השעיה, מתוכם 6 חודשי השעיה בפועל.