עב"ל 43624-09-14

תקציר

המוסד לביטוח לאומי (המוסד) ביקש לעכב את ביצועו של פסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי בבאר שבע בשנת 2014, אשר פסק לטובת תביעת המשיב לקצבה מיוחדת למזונות אישיים. המשיבה, שהוכרה כנפגעת עבודה עקב אנמיה, בקשתה לקצבה נדחתה על ידי המוסד פעמיים - פעם אחת בשנת 2011 ופעם נוספת בשנת 2014. בית הדין האזורי קיבל את טענת המשיבה וקבע כי מצבה הרפואי מנע ממנה להשתמש בתחבורה ציבורית ולכן היא זכאית לקצבה. המוסד ערער על פסק דין זה, אך מאוחר יותר משך את ערעורו. המוסד גם לא שילם למשיב את הקצבה בתקופות שלאחר פסק הדין המקורי. בהמשך הגישה המשיבה תביעה נוספת, שגם אותה פסק בית הדין האזורי לטובתה בשנת 2014. לאחר מכן הגיש המוסד ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע של פסק הדין. בית המשפט דן בבקשת המוסד לעיכוב ביצוע, מתוך הבנה כי הגשת ערעור אינה מעכבת אוטומטית את ביצוע פסק הדין. בית המשפט ציין כי המוסד לא נימק את השיהוי של חודשיים בהגשת הבקשה לצד הערעור. באשר לסיכויי הצלחת הערעור, ציין בית המשפט כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי לא בחן את זכאות המשיב לגופה אלא פסק על סמך פסק הדין הקודם והיעדר שינוי נסיבות. בית המשפט מצא כי טענות המוסד בנוגע להיקפה של פסק הדין הקודם ראויות לבירור בערכאת הערעור. בהתייחסו למאזן הנוחות, בית המשפט הכיר בכך שעיכוב הביצוע יפגע במשיב, במיוחד נוכח ההליכים הממושכים. עם זאת, בית המשפט שקל את הסכום המשמעותי הכרוך בכך (259,534 ש"ח) ואת הקושי הפוטנציאלי להשיבו אם פסק הדין יבוטל בערעור. לפיכך, בית המשפט הגיע למסקנה כי יש מקום לעיכוב ביצוע חלקי, המעכב את התשלום הרטרואקטיבי של הפרשי הגמלה אך לא את הגמלה הנוכחית או את הוצאות המשפט שכבר שולמו. לפיכך, בית המשפט נעתר לבקשת המוסד באופן חלקי.