עש"א 44300-11-20

תקציר

המערער לא התייצב לדיון בבקשתם להתערב, וניסה למחוק את הבקשה במקום זאת כדי שיוכלו להגיש אותה מחדש במועד מאוחר יותר. הערכאה הנמוכה יותר דחתה את תביעתם על יסוד אי הופעה זו, והמערערת ערערה על החלטה זו. הערעור דן בשאלה האם החלטת הערכאה הנמוכה יותר צריכה לעמוד בעינה, תוך התמקדות בהשפעות אי הופעתו של המערער ובהשלכות של פסק דין קודם של בית המשפט העליון בגני עינב. השופטת הכירה בקשיים שמציבה פסק דין גני עינב, שקבע כי אי התייצבות אינה מצדיקה אוטומטית דחיית תביעה. על פי פסק הדין, על שני התנאים למחיקת התביעה: ראשית, יש להבהיר כי לתובע אין עילת תביעה תקפה; ושנית, אי ההופעה צריכה להיות תוצאה של זלזול מכוון בבית המשפט ולא טעות לא מכוונת. השופט דן בפרשנותם של תנאים אלה ובאיזון בין זכות הגישה של בעל דין לערכאות לבין האינטרס הציבורי בשימוש יעיל במשאבים שיפוטיים. בסופו של דבר החליטו, בהיסוס, לקבל את הערעור ולבטל את החלטת הערכאה הנמוכה יותר. הדבר הותנה בכך שהמערער ישלם בפועל הוצאות משפט בסך 40,000 ₪ בתוך 30 יום, בשל התנהלותו של המערער העולה כדי ניצול לרעה של הצדק, וחוסר יעילות של פסיקת הוצאות כסעד. השופט הדגיש כי מחדליו הפרוצדורליים של המערער היו חמורים, וכי התרת מחיקת הבקשה תביא ליתרון בלתי הוגן ותשבש את ההליך המשפטי. אם המערערת לא תשלם את ההוצאות, תביעת ההתערבות שלה תידחה עם אפקט res judicata. ההחלטה נועדה להטיל על המערער סנקציה מתונה תוך שמירה על גישה לצדק, והערעור התקבל בחלקו בתנאים אלה.