עש"א 15918-02-26

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות המשפטיים ובחידושים שעולים ממנו: **1. הליך הערעור והנושאים שבמחלוקת:** הערעור הוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה על פסק דינו של המפקח על רישום המקרקעין בחולון. למרות שההליך המקורי התנהל אצל המפקח בחיפה, הוא הועבר לבסוף לחולון בשל פסילת המפקחת בחיפה. הערעור אינו נוגע לגופו של פסק הדין המקורי, שבו התקבלה תביעת המערערת להורות למשיב לבצע תיקונים בדירתו למניעת רטיבות בדירת המערערת, אלא מתמקד בשני נושאים ספציפיים: * **אי פסיקת ריבית והצמדה** לתשלומים בהם חויב המשיב. * **דחיית הבקשה להפעלת "קנס יומי"** (למעשה, הוצאות יומיות) בגין אי קיום החלטה שיפוטית קודמת. **2. אי פסיקת ריבית והצמדה – עקרונות משפטיים וחידושים:** * **הכלל הוא פסיקת הצמדה וריבית:** השופט טורס מדגיש כי הכלל הקיים בפסיקה הוא פסיקת הצמדה וריבית על סכומים שנפסקו, אלא אם כן קיימים טעמים מיוחדים שלא להורות כך. טעמים אלו יכולים לכלול רשלנות בהגשת התביעה או התנהלות פסולה של התובע. * **תכלית ההצמדה והריבית:** מוצגת התכלית הכפולה: שמירה על ערכו הריאלי של הכסף (הצמדה) ופיצוי הזוכה על השימוש שנעשה בכספו (ריבית). * **השפעת תיקון 9 לחוק פסיקת ריבית והצמדה:** פסק הדין מתייחס לתיקון משמעותי לחוק, שנכנס לתוקף ב-1.1.2025. תיקון זה שינה את ברירת המחדל מ"הפרשי הצמדה וריבית" ל"ריבית שקלית", המהווה פיצוי מקיף יותר. גם אם ההליך היה תלוי ועומד לפני התיקון, ההחלטה ניתנה לאחר כניסתו לתוקף, ולכן יש להחיל את החוק החדש. * **פרשנות שתיקת המפקח:** השופט קובע כי שתיקת המפקח בנוגע לריבית והצמדה בפסק הדין המקורי אינה מהווה שלילה אוטומטית של זכות זו. הוא רואה בכך השמטה מקרית, שניתן היה לתקנה באמצעות בקשת הבהרה או תיקון טעות סופר. * **חיוב בריבית שקלית ממועד ההוצאה:** השופט מקבל את טענת המערערת ומורה על פסיקת ריבית שקלית על הוצאותיה, וזאת ממועד ביצוע ההוצאה עצמה (ולא רק ממועד מתן פסק הדין, כמקובל בחלק מהמקרים). זאת, לנוכח העובדה שהוצאות נצברו לאורך שנים, ועל מנת למנוע מצב שבו המשיב ייהנה משימוש בכסף שחייב היה לשלם למערערת. **3. הבקשה לחיוב "קנס יומי" – עקרונות משפטיים וחידושים:** * **אי בהירות משפטית:** השופט טורס מצביע על אי בהירות מהותית לגבי מקור הסמכות להטלת ה"קנס היומי" על ידי המפקחת קציר-ברין. קיימת דילמה האם מדובר בקנס מכוח פקודת ביזיון בית המשפט (כפי שעולה מהשימוש במונח "קנס" ומהתייחסות להחלטות קודמות) או שמא מדובר בפסיקת הוצאות יומיות לטובת בעל הדין, מכוח תקנות סדר הדין האזרחי. * **הבחנה בין קנס לבין הוצאות:** ניתוח ההחלטות וההתייחסויות בפסק הדין מרמזים כי ייתכן שהמדובר בקנס מכוח פקודת ביזיון בית המשפט, אשר התשלום בגינו מופנה לאוצר המדינה, ולא לטובת המערערת. זאת, בניגוד לפסיקת הוצאות מכוח תקנות סדר הדין האזרחי, שיכולות להיות לטובת בעל דין. * **סמכות המפקח להטיל "קנס יומי":** השופט דן בשאלה האם למפקח על רישום מקרקעין סמכות להטיל קנס יומי, בין מכוח פקודת ביזיון בית המשפט ובין מכוח תקנות סדר הדין האזרחי. הוא מציין כי קיימת פסיקה סותרת בנוגע לסמכות המפקח לדון בהליכי ביזיון בית המשפט. * **הליך נדרש ליישום החלטה על קנס יומי:** גם אם היה למפקחת סמכות להטיל את ה"קנס", השופט קובע כי מדובר בהחלטה שאינה ניתנת ליישום עצמאי. השלמת ההליך מחייבת קיום הליך נוסף, שבו ייקבעו ממצאים עובדתיים – האם אכן הופרה ההחלטה, מהי תקופת ההפרה, ומהו הסכום הסופי לתשלום. הליך זה צריך להתבצע בפני המותב שנתן את ההחלטה המקורית, ולא במסגרת הסיכומים או פסק הדין הסופי. * **דחיית הערעור בנושא הקנס היומי, תוך שמירת זכויות:** השופט דוחה את הערעור בנושא זה, לא בשל חוסר סמכות של המפקח לדון בכך (אלא בשל כך שהמערערת לא נקטה בהליך המתאים), אלא משום שהנושא לא היה אמור להיכלל בסיכומים ובפסק הדין. עם זאת, הוא משאיר למערערת את הזכות לנקוט בכל הליך שתראה לנכון בנושא זה בעתיד. * **חידוש בהחלת הדיון:** חידוש משמעותי הוא ההבחנה בין הדיון בשאלת סמכות המפקח להטיל את ה"קנס" לבין הדיון בשאלה האם הוגש הליך מתאים ליישומו. השופט מדגיש כי גם אם הייתה סמכות, הליך אי-קיום ההחלטה (בין אם קנס ובין אם הוצאות יומיות) מחייב הליך נפרד לקביעת ממצאים, ולא ניתן להסתפק בכפל יומי של סכום קבוע. **4. תוצאת פסק הדין והוצאות:** * **קבלת הערעור חלקית:** הערעור התקבל בנוגע לפסיקת ריבית והצמדה. * **דחיית הערעור בנוגע לקנס יומי:** הערעור בנוגע לקנס היומי נדחה, בכפוף להשארת הזכות להליך עתידי. * **הוצאות משפט:** בית המשפט פוסק הוצאות מופחתות למשיב (2,000 ₪), תוך התחשבות בכך שהמערערת זכתה רק בחלק מהערעור, והיה ניתן אולי למנוע את הצורך בערעור באמצעות הגשת בקשת תיקון טעות סופר. כמו כן, נלקח בחשבון כי המערערת ויתרה על חלק מסוים מהסעד כלפי המשיבה הפורמאלית. **לסיכום,** פסק הדין מדגיש את החשיבות של הכלל בפסיקת ריבית והצמדה, תוך שהוא מבהיר את ההשלכות של התיקון האחרון לחוק. בנוסף, הוא מעניק התייחסות מעמיקה למורכבות המשפטית והפרוצדורלית של אכיפת החלטות שיפוטיות באמצעות "קנסות יומיים" או הוצאות יומיות, ומדגיש את הצורך בהליך נפרד ומנומק לקביעת ממצאים עובדתיים ליישום החלטות מסוג זה.