ע"א 6975/19

תקציר

פסק הדין הנדון הוא בעניין עיכוב ביצוע של פסק דין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים, אשר הורה על תשלום פיצויים בסך 4,515,000 ₪ (בניכוי סכומים שונים) שישולם על ידי המבקש למשיב 1, בצירוף שכר טרחת עורך דין. מדובר בתאונת דרכים שהתרחשה בחברון, שהמבקש נמצא אחראי לה. המשיב 1, יחד עם הוריהם (המשיבים 2 ו-3), תבעו את המבקש ואת המשיב 4, המייצגים קרנות פלסטיניות וישראליות לנפגעי תאונות דרכים בהתאמה, בדרישה לפיצויים. פסק הדין של בית המשפט המחוזי קבע את גובה הפיצוי אך גם ניכה תשלומים ששולמו על ידי המוסד לביטוח לאומי ותשלומים תכופים, יחד עם שכר טרחת עורך דין. המבקש ערער על קביעת החבות ובמקביל הגיש בקשה לעיכוב ביצוע, נשוא פסק דין זה. בבקשה נטען כי תקנה 677 אינה חלה, כי אין לסמוך על המשיבים 1 עד 3, כי פעלו בחוסר תום לב, וכי לא הוכח כי הרכב הפוגע היה מבוטח. באשר לבקשת השהייה טוען המבקש כי סיכויי הצלחתו בערעור גבוהים וכי ייתכן שהמשיב 1 לא יוכל להשיב את סכום הפיצוי אם הערעור יתקבל, שכן אין לו מקור הכנסה נראה לעין. המשיבים מתנגדים לבקשה, בטענה כי סיכויי הערעור הם מזעריים וכי המבקש לא הוכיח כל סיכון לנזק בלתי הפיך. עוד הם מדגישים כי המבקש לא שילם את הסכום שחויב גם חודשים לאחר מתן פסק הדין. עם זאת, שני הצדדים הסכימו לעכב את העברת הפיצויים למשמורת בית המשפט עד לסיום הדיון בערעור. השופט מציין כי הבקשה לעיכוב ביצוע דורשת הוכחת שני תנאים: סיכוי גבוה להצלחת הערעור ו"מאזן נוחות" לטובת המבקש. הם משקללים תנאים אלה באמצעות מודל "כוחות מקבילים". במקרה דנן, הם מוצאים כי "מאזן הנוחות" אינו לטובת המבקש, חרף הסכום הניכר הכרוך בכך ומעמדו הפרטי של המשיב 1. השופט מכיר בסיכון שהמבקש לא יוכל לקבל בחזרה את הסכום שנגבה אם הערעור יתקבל. עם זאת, הם לוקחים בחשבון גם את מעמדו החיצוני של המבקש ואת אתגרי האכיפה הכרוכים בו. בסופו של דבר, השופט מורה להפקיד את סכום הפיצוי בקופת בית המשפט עד לסיום הדיון בערעור, ומוצא כי מדובר בפשרה ראויה. הצו אינו מטיל הוצאות משפט, והשופט נותן את פסק הדין בהתאם.