ת"א 4364-06-09

תקציר

הבנק הבינלאומי הגיש תביעה נגד אלבן תעשיות מוצרי דפוס ובעלי מניותיה, אמנון ולונה אוחיון, בגין אי פירעון חוב. אלבן ניהל את ענייניו הכספיים מול בנק דיסקונט עד סוף שנת 2007, אז עבר לבנק הבינלאומי. הבנק העמיד בפני אלבן אשראי בסך 5.6 מיליון שקל, כולל מסגרת משיכת יתר והלוואה. הנתבעים טענו כי הבנק הפר את התחייבויותיו ולכן אינו רשאי לתבוע אותם. הם גם הגישו תביעה שכנגד על נזקים בסך 4.9 מיליון שקל שנגרמו לכאורה כתוצאה מפעולות הבנק. השופטת פתחה בסקירת ההסכמות בין הצדדים, לרבות הסכם אשראי וכתב התחייבות חתום על ידי אלבן, המפרט את תנאי האשראי שהעמיד הבנק. לאחר מכן בחן השופט את התנהלותו של אלבן בחשבונו ואת ההפרות לכאורה של כתב ההתחייבות, לרבות בקשתו של אלבן לפריסת חובות ולרכישת מכונות ללא הסכמת הבנק. השופט מצא כי אלבן אכן הפרה את התחייבויותיה על פי כתב ההתחייבות, אך הבנק ויתר על הפרות אלה והמשיך להגדיל את מסגרת האשראי של אלבן. עם זאת, השופט קבע כי כתב הוויתור של הבנק אינו פוטר את אלבן מחובותיו וכי הוא רשאי להחליט אם לממש את סעדיו. באשר לפגישה באפריל 2008 קיבלה השופטת את גרסת הבנק לאירועים וקבעה כי אלבן לא מילא את התחייבויותיו. השופט שקל גם את רכישת המכונות שמומנו על ידי חמית ומצא כי אלבן רכש אותן ללא אישור הבנק, בניגוד לכתב ההתחייבות. למרות זאת, הבנק המשיך להעמיד אשראי לאלבן. השופט בחן את הפגישה באוקטובר 2008, במהלכה נודע לבנק על רכישת מכונות על ידי אלבן והגיב בהגדלת מסגרת האשראי של אלבן. השופט קיבל את טענת הבנק כי עשה זאת על סמך הבטחתו של אלבן לשפר את תזרים המזומנים שלו ולהעביר כספים ממענק. עם זאת, המענק לא התקבל, ותזרים המזומנים השלילי של הבנק גדל. בינואר 2009 הועבר חשבונו של אלבן ליחידת האשראי המיוחד של הבנק עקב בעיות מתמשכות בתזרים המזומנים וירידה בערך הבטוחות. השופט דחה את טענת הנתבעים כי גישתו של הבנק השתנתה לאחר מותו של מנהל האזור, וקבע כי קבלת ההחלטות בבנק אינה תלויה באדם אחד. השופטת התייחסה גם להפחתת מסגרת האשראי על ידי הבנק והחזרת הוראות הקבע, וקבעה כי לבנק הזכות לנקוט בפעולות אלה ללא הודעה מוקדמת וכי הנתבעים לא הוכיחו כל נזק שנגרם כתוצאה מפעולות אלה. לגבי סדרת פגישות בחודשים ינואר ופברואר 2009 קבע השופט כי הבנק הבהיר לאלבן כי אינו מרוצה מהתנהלותו וכי הוא דורש פתרון. השופט קיבל את טענת הבנק כי נתן לאלבן הזדמנות הוגנת לפרוע את חובותיו או להגיע להסכם, אך אלבן לא עשה זאת. השופט שקל גם את תביעת הנתבעים לפיצויים, וקבע כי חוות דעת המומחה שלהם לגבי שווי החברה אינה אמינה ואינה מבוססת על המציאות. בסופו של דבר פסק השופט לטובת הבנק, דחה את התביעה שכנגד והורה לנתבעים לשלם לבנק 5,579,086 שקל, בצירוף ריבית והוצאות משפט.