ת"א 17689-09-18

תקציר

התובע, משורר שזכה בפרס בסך 50,000 ₪ ממשרד התרבות, תבע את הנתבע בגין לשון הרע לאחר שפרסם שני פוסטים בפייסבוק. מהפוסט הראשון השתמע כי שיריו עטורי הפרסים של התובעת נכתבו למעשה על ידי משורר ירדני. הפוסט השני, שפורסם יומיים לאחר מכן, היה אלגוריה על גנבת תרנגולות שהתובעת פירשה כלשון הרע נוספת עליה. הנתבעת לא ציינה את שמה של התובעת באף אחד מהפוסטים, אך טענה כי בשילוב עם נסיבות אחרות, ניתן לזהות את הפרסומים כמתייחסים אליה. בית המשפט הסכים וקבע כי בעוד שהפרסומים עצמם לא אפשרו זיהוי אובייקטיבי של התובע, רמזים נוספים – לרבות הערות הנתבעת ואחרים בפייסבוק, והפניית הנתבע את העניין למשרד התרבות – יצרו "מסה קריטית" שאפשרה לאדם סביר לזהות את התובע כמושא הפרסומים. עם זאת, בית המשפט לא מצא כי הפרסומים נעשו מתוך כוונה לפגוע בתובעת, ולכן פסק לה פיצויים בסך 30,000 ₪ לפי סעיף 7א(ב) לחוק איסור לשון הרע, ולא כפל סכום זה לפי סעיף 7א(ג). כמו כן הורה בית המשפט לנאשם לשלם שכר טרחת עורך דין בסך 7,500 ₪. המפתח לפסק הדין היה החלת מבחן אובייקטיבי לקביעה האם הפרסומים התייחסו לתובעת, והצטברות ראיות נסיבתיות – לרבות תגובות ופרסומים מקוונים – שאפשרו לזהות את הפרסומים כמכפישים את התובעת, אף ששמה לא הוזכר.