ע"מ 44118-10-14

תקציר

המערערת במקרה זה חלקה על צו שהוציא המשיב, בדבר סיווג דיבידנד שהתקבל מחברת בת. מקורו של הדיבידנד בשערוך נכסי הנדל"ן של החברה הבת. לטענת המערערת, יש לפטור את הדיבידנד ממס לפי סעיף 126(ב) לפקודת מס הכנסה, המחריג הכנסה מחלוקת רווחים או דיבידנדים שהופקו או נצברו בישראל, מחברה אחרת החייבת במס חברות, מההכנסה החייבת. בית המשפט קבע, כי הדיבידנד אינו נופל בגדרו של סעיף 126(ב) משום שחברת הבת לא שילמה מס על הדיבידנד שחולק, שכן הוא מהווה רווח רעיוני ולא הכנסה. הרווח נבע משינוי שיטות חשבונאיות וטרם מומש. לפיכך, הערעור נדחה. עוד קבע בית המשפט כי נטל ההוכחה במקרים של חלוקת כספים מחברות לבעלי המניות מוטל על הנישום. בנוסף, מצא בית המשפט כי כוונת המחוקק מאחורי סעיף 100א1 לפקודה, העוסק בחלוקת רווחי שערוך, עולה בקנה אחד עם עמדת המשיב, ואינה תומכת בפרשנותו של המערער. הדין הזר בנושא נשקל אף הוא, אך נמצא כי אינו מוצדק, נוכח הוראות הדין הישראלי המפורשות והפסיקה הרלוונטית. לבסוף, הורה בית המשפט למערערת לשלם למשיב שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט.