ע"א 147/85

תקציר

בית המשפט העליון אישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, אשר דחה את עתירת המערער. המערערת ביקשה להצהיר כי החול שבכוונתה להשתמש בו לריפוד כבלי טלפון עומד בדרישות החוזה שלה עם המשיב. על פי החוזה, המערערת הייתה אמורה לספק "חול דיונות" לריפוד הבורות בהם יונחו כבלי הטלפון של המשיב. המערערת טענה כי יש לפרש את המונח "חול דיונות" בהתאם לכוונת הצדדים ולנסיבות, קרי כוונתם לעשות שימוש בחול היא שהגנה על הכבלים מפני סכנות, כאמור בחוות דעת שהגיש המשיב. עם זאת, בית המשפט העליון קבע כי מאחר שאכן קיים סוג חול הנקרא "חול דיונות", בית המשפט אינו זקוק למומחה שיאשר את קיומו. יתר על כן, מאחר שהמערערת הודתה כי לא סיפקה חול דיונות, כוונת הצדדים הופכת ללא רלוונטית. גם טענת המערערת כי המשיב פעל בחוסר תום לב נדחתה, שכן הערכאה הנמוכה יותר מצאה כי החול המוצע על ידי המערערת אינו ממלא את כל התפקידים הנדרשים. לבסוף, בית המשפט העליון לא ראה סיבה להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי לבחינה נוספת של נכסי החול. השופט גולדברג דחה את הערעור והורה למערער לשלם 2,000 ₪ שכר טרחת עורך דין, בתוספת ריבית והצמדה עד שישולם. השופטים אלון ונתניהו הסכימו עם פסק הדין.