ת"צ 65657-09-19

תקציר

בסדר גמור, להלן ניתוח משפטי מקיף של ההחלטה, המתמקד בעיקר בעקרונות המשפטיים ובחידושים, תוך הסתמכות בלעדית על הנתונים שסופקו: **ניתוח משפטי של החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בת"צ 65657-09-19 (כהן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ)** **רקע כללי ומהות התביעה:** ההחלטה עוסקת בבקשה לאשר תשלום יתרת גמול ושכר טרחה למבקש (דניאל כהן) ולבאי כוחו, לאחר שניתן פסק דין המאשר הסדר פשרה בתביעה ייצוגית. התביעה הייצוגית הוגשה כנגד "כלל חברה לביטוח בע"מ" (להלן: "המשיבה") בטענה כי המשיבה גובה שלא כדין תוספת תשלום בגין "תת שנתיות" בפרמיות ביטוח חיים, ללא גילוי נאות וללא הסכמה חוזית. **עיקרי הסדר הפשרה:** הסדר הפשרה, לאחר תיקונים, כלל התחייבות של המשיבה ליידע מבוטחים ששילמו פרמיה שנתית במספר תשלומים, על האפשרות לשנות את מתכונת התשלום לתשלום שנתי. בנוסף, חברי הקבוצה שיבחרו באפשרות זו יזוכו בשווי רכיב ה"תת שנתיות" שנגבו מהם לתקופה של עד 27 חודש. **סכומי הגמול ושכר הטרחה המוסכמים:** במסגרת הסדר הפשרה, הוסכם על תשלום גמול למבקש בסך 50,000 ₪ ושכר טרחה לבאי כוחו בסך 300,000 ₪ בתוספת מע"מ. הצדדים טענו כי סכומים אלו ראויים בהתחשב בהשקעה, הוצאות, סיכון והתועלת שהושגה לקבוצה. **עמדת היועץ המשפטי לממשלה והחלטת בית המשפט הראשונית:** עמדת היועץ המשפטי לממשלה (עמדת היועמ"ש) העלתה הערות ביחס להסדר הפשרה. בנוגע לגמול ושכר הטרחה, צוין כי היקף מימוש הפיצוי על ידי חברי הקבוצה אינו ברור. לפיכך, הוצע ששכר הטרחה ייקבע באחוזים מתאימים מהמימוש בפועל, בהתאם להלכת **רע"א 2046/10 עזבון המנוח משה שמש נ' רייכרט (להלן: "עניין רייכרט")**. בית המשפט, בהתחשב בעמדת היועמ"ש ובטענות הצדדים, קבע בפסק הדין המקורי כי בנסיבות העניין, לאור אי-הבהירות לגבי היקף התועלת הכספית, אך תוך התחשבות בתועלת שנגרמה מעצם היידוע ובטרחה ובסיכון, ישולם למבקש ולבא כוחו **מחצית** מסכומי הגמול ושכר הטרחה המוסכמים. דהיינו, 25,000 ₪ גמול למבקש ו-150,000 ₪ בתוספת מע"מ שכר טרחה לבאי כוחו. יתרת הסכומים נותרה פתוחה לדיון עתידי, לאחר הגשת דו"ח מבקר. **ההתפתחות לאחר פסק הדין המקורי והבקשה הנוכחית:** לאחר הגשת דו"ח המבקר ומידע משלים על ידי המשיבה, המפרט כי 182 מבוטחים קיבלו זיכוי בסך מצטבר של 83,358.7 ₪, הגישו הצדדים בקשה לאשר תשלום יתרת הגמול ושכר הטרחה. **טענות המבקש:** המבקש חזר על בקשתו כי בית המשפט יפסוק את מלוא הסכומים שהוסכמו. לטענתו, היענות הציבור להסכם אכן נמוכה מהמצופה, אך התועלת מהתביעה ומקבלת הפשרה עדיין משמעותית. הוא הדגיש כי ההישג המרכזי הוא עצם יידוע המבוטחים על האפשרות לעבור למתכונת תשלום שנתי ולחסוך את תשלום ה"תת שנתיות" בעתיד. לדידו, אין לקשור את גובה שכר הטרחה להיקף הפיצוי שבוצע בפועל עבור העבר, וכי יתרת הסכומים מצדיקה את המאמץ, הסיכון והמשאבים שהושקעו. **תגובת המשיבה:** המשיבה תמכה בהמלצת הצדדים לפסיקת הגמול ושכר הטרחה כפי שהוסכמו בהסדר הפשרה. **דיון והכרעה של בית המשפט:** בית המשפט בחן את טענות הצדדים תוך שהוא מתבסס על ההלכות שנקבעו בפסיקותיו של בית המשפט העליון. **התחשבות בתועלת הכספית מול תועלת היידוע:** בית המשפט ציין כי המבקש סבור כי עצם היידוע של הציבור בדבר האפשרות לשינוי המתכונת מצדיק את פסיקת מלוא הסכומים. עם זאת, הוא שקל את העיקרון כי בקביעת הגמול ושכר הטרחה יש להתחשב, בין היתר, ב"יחס שבין הסעד שנתבע לבין הסעד שאושר" (כפי שנקבע בעניין רייכרט). **הערכת הסכומים לפי הלכת רייכרט ופסיקות מאוחרות:** * **שווי התובענה:** המבקש העריך בתחילה את שווי התובענה ב-1,852,973,000 ₪. * **סך הפיצוי לחברי הקבוצה:** בפועל, סך הזיכוי ששולם לחברי הקבוצה עמד על כ-83,358 ₪. * **שכר הטרחה שכבר נפסק:** 150,000 ₪ (בתוספת מע"מ), שהוא מחצית הסכום המוסכם. * **השוואה להלכת רייכרט:** בית המשפט הפנה להלכת רייכרט, הקובעת שיעור של 25% מסכום הפשרה כפיצוי ללקוח, וציין כי פסיקה מאוחרת (כמו ב"עניין סופרגז") ראתה במפתח זה "תקרה מקסימלית". * **הפער בין סכומי הפיצוי לסכומי הגמול ושכר הטרחה:** בית המשפט קבע כי הסכומים שכבר נפסקתו (150,000 ₪ שכר טרחה + 25,000 ₪ גמול) מהווים "מעל כפליים מסכום הפיצוי ששולם לחברי הקבוצה". * **התייחסות לתועלת העתידית:** בית המשפט ציין כי אף אם נלקחת בחשבון התועלת העתידית ויידוע חברי הקבוצה, הרי שבשים לב לפער הגדול בין סכומי הפיצוי לסכומי הגמול ושכר הטרחה שכבר שולמו, וביחס לסכומים שהיה ראוי לפסוק לפי הלכת רייכרט, "כבר ניתן ביטוי" בסכומים שנפסקו. הופנתה פסיקה עדכנית (רע"א 1394/24 אופטיקה הלפרין) המתייחסת לאופן קביעת שכר הטרחה בהתחשב בהסדרות עתידיות. **הכרעה סופית:** לאור כל האמור, בית המשפט **דחה** את הבקשה לאשר תשלום יתרת הגמול ושכר הטרחה. בית המשפט קבע כי בנסיבות העניין ובהתאם להלכה, אין מקום לפסוק סכומים נוספים מעבר לאלו שכבר שולמו. **חידוש משפטי - העברת יתרות לקרן לתובענות ייצוגיות:** חידוש משמעותי בהחלטה נוגע לטיפול ביתרות הכספיות. בית המשפט, בהתבסס על הלכת "סופרגז" (רע"א 2957-17), קבע כי יש לו סמכות להורות על העברת הסכומים שהופחתו מגמול ושכר הטרחה המוסכמים **לקרן לתובענות ייצוגיות**. ההיגיון מאחורי סמכות זו הוא, כי כאשר בית המשפט מפחית את הסכומים המיועדים למבקש ולבאי כוחו, הסכומים הנותרים יכולים לשמש לטובת הקבוצה הרחבה יותר, מתוך תפיסה של "אדישות" בית המשפט להסטה כזו. **הוראה אופרטיבית:** המשיבה חויבה להעביר לקרן לתובענות ייצוגיות סך של 25,000 ₪ (יתרת הגמול) וסך של 150,000 ₪ בתוספת מע"מ (יתרת שכר הטרחה), תוך 60 יום. המשיבה תגיש הודעת עדכון על ביצוע ההעברה. **סיכום עיקרי הדברים:** 1. **יישום הלכת רייכרט והפער בין סכומי הפשרה לסכומי השכר:** ההחלטה מדגימה את היישום המחמיר של ההלכה המחייבת התחשבות בפער בין הסכום הנתבע (הערכה ראשונית של מיליארדי שקלים) לסכום הפיצוי בפועל (כ-83,000 ₪), ובין סכומי שכר הטרחה והגמול שנתבעו (300,000 + 50,000 ₪) לסכומים שכבר שולמו (150,000 + 25,000 ₪). בית המשפט מצא כי הסכומים שכבר שולמו מהווים "מעל כפליים" מסך הפיצוי בפועל, ומשכך, אין מקום לתשלום נוסף. 2. **תועלת היידוע כגורם בקביעת שכר הטרחה:** בית המשפט הכיר בתועלת של יידוע המבוטחים, אך קבע כי היא כבר באה לידי ביטוי בסכומים שנפסקו, ולא הצדיקה תשלום נוסף נוכח הפער הכספי. 3. **חידוש - העברה לקרן לתובענות ייצוגיות:** ההחלטה מציגה שימוש בסמכות להפנות יתרות גמול ושכר טרחה שלא נפסקו לטובת הקרן לתובענות ייצוגיות, ככלי להבטחת תועלת נוספת לקבוצת התובעים או לכלל הציבור. 4. **הסתייגות מתשלום נוסף:** ההחלטה ממחישה את ההידוק הקיים בפסיקה בנוגע לפסיקת גמול ושכר טרחה בתובענות ייצוגיות, כאשר בית המשפט שוקל בזהירות רבה את היחס בין העלות (שכר טרחה וגמול) לתועלת הכספית הישירה לקבוצה.