ר"ע 218/85

תקציר

התיק נסוב סביב תביעת נפגעי דרכים ומחלוקת שבאה בעקבותיה על תוקפו של הסדר פשרה וכתב ויתור שנחתם על ידי המשיב. בית משפט השלום דחה את תביעת המשיב על הסף על יסוד כתב הוויתור, אך בית המשפט המחוזי הפך החלטה זו והורה על קיום משפט חוזר, תוך שהוא מותח ביקורת על ההליך. לאחר מכן ערער המבקש לבית המשפט העליון, אך בית המשפט העליון סירב בנימוק של מתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. פסק הדין מדגיש את הצורך בשקיפות בכתבי הטענות וגישה זהירה כלפי דחיות על הסף. הוא מדגיש את האפשרות לתקן הצהרות ואת שיקול הדעת של בתי המשפט לאפשר תיקונים כאלה תוך הטלת הוצאות כתרופה לעיכובים. בית המשפט העליון אישר את החלטת בית המשפט המחוזי וציין כי הוא פעל במסגרת זכויותיו והציע פתרון צודק. פסק הדין גם אישר מחדש את העיקרון לפיו כל צד צריך לקבל את יומו בבית המשפט אם יש מקרה לכאורה, ובתי המשפט צריכים לפעול בזהירות לפני שהם דוחים תביעות. בנוסף, הובהר בפסק הדין כי פגמים בכתבי טענות אינם צריכים לקבוע את גורלה של תביעה וכי בתי המשפט יכולים להתיר תיקונים. באשר להוצאות, בית המשפט העליון הסכים עם החלטת בית המשפט המחוזי, בקובעו כי יש להכריע בסוגיית ההוצאות לגופה הסופי של התביעה. בקשת רשות הערעור נדחתה, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו.