רע"א 31246-06-25

תקציר

## ניתוח משפטי מקיף: רע"א 31246-06-25 - א.ע. התיכון לנכסים והשקעות בע"מ ואח' נ' טלאור כראדי עבודות עפר בע"מ ואח' **מבוא:** פסק דין זה, שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, עוסק בבקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום לדחות בקשה למתן צו גילוי מסמכים, בדמות דו"חות נסיעה של חברת "איתוראן". הסוגיה המרכזית הנידונה היא איזון בין הצורך בגילוי ראיות להבטחת חקר האמת, לבין שיקולים של יעילות דיונית, פגיעה אפשרית בפרטיות וזכויות צדדים שלישיים. **רקע עובדתי:** התביעה המקורית, בסך כ-2.3 מיליון ש"ח, הוגשה על ידי חברת "טלאור כראדי" (להלן: "התובעת") נגד חברת "א.ע. התיכון לנכסים והשקעות" (להלן: "הנתבעת 1") ובעליה, מר עבד אל קאדר אבו קוש (להלן: "הנתבע 2"), בטענה להפרת הסכם לביצוע עבודות פינוי פסולת והטמנתה. על פי הנטען, הנתבעת 1 התקשרה עם משרד הבינוי והשיכון (להלן: "המשיבה 2") לביצוע עבודות פיתוח, והסכימה בעל פה כי התובעת תבצע חלק מעבודות אלו. נחתם הסכם בכתב, במסגרתו הומחתה לתובעת זכות לקבלת 50% מכספי התמורה ממשרד הבינוי והשיכון. הנתבע 2 חתם על ערבות אישית. התובעת טענה כי למרות ביצוע העבודות, לא שולם לה דבר, והנתבעים מנסים להתפשר עם משרד הבינוי והשיכון ללא ידיעתה. הנתבעים טענו, בין היתר, כי כספים ישולמו רק לאחר קבלתם ממשרד הבינוי והשיכון, וכי לא התקבלו עד כה. עוד נטען כי התובעת לא ביצעה חלק ניכר מהעבודות, וכי פרטי העבודות מפוברקים. **ההליך בבית משלום והבקשה לערעור:** הנתבעים הגישו בקשה לבית משלום לקבלת דו"חות נסיעה מחברת "איתוראן", שעפ"י טענת התובעת, שימשו למעקב אחר המשאיות שהובילו פסולת. הנתבעים טענו כי דו"חות אלו יוכיחו שהתובעת לא ביצעה את ההובלות הנטענות. בית משלום דחה את הבקשה, בעיקר בשל שיהוי, פגיעה דיונית אפשרית בתובעת, ופגיעה אפשרית בפרטיותם של נהגי המשאיות. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור. **החלטת בית המשפט המחוזי:** בית המשפט המחוזי, בשבתו כערכאת רשות ערעור, החליט לתת רשות ערעור, אך לדחות את הערעור לגופו. **ניתוח משפטי:** 1. **התערבות בהחלטות דיוניות:** * **הכלל:** בית המשפט קמא (בית המשפט השלום) דחה את הבקשה מטעמים דיוניים מובהקים, כגון שיהוי ופגיעה דיונית. הכלל הוא שערכאת הערעור לא תיטה להתערב בהחלטות דיוניות אלו, אלא במקרים חריגים. * **החריג:** עם זאת, בית המשפט המחוזי קבע כי "מוטב לדון בבקשה לגופה", וזאת בהתבסס על הלכת רע"א 665/24 (עניין אלעוברה), לפיה הכרעה בבקשות גילוי מסמכים מוטב שתיעשה "בזמן אמת", ולא תמתין עד לערעור על פסק הדין, שכן לעיתים לא ניתן לתקן פגיעה דיונית לאחר שנשמעו עדויות וניתן פסק דין. * **הקצאת רשות ערעור:** לאור גישה זו, ניתנה רשות ערעור, אך כאמור, הערעור נדחה לגופו. 2. **יעילות דיונית מול חקר האמת:** * **שיקולי יעילות:** בית המשפט קמא התחשב בשיקולי יעילות דיונית, שכן שלב קדם המשפט הסתיים והוגשו ראיות. * **חקר האמת:** בית המשפט המחוזי הדגיש כי "היעילות חשובה ונצרכת; אולם היא אינה חזות הכל". הדבר עולה בקנה אחד עם הלכת רע"א 1208/23 (עניין בק נ' עמידר), שם נקבע כי בהליכי גילוי ועיון במסמכים קיימת גישה מרחיבה המאפשרת גילוי מרבי, מתוך תפיסה של הגינות דיונית וחתירה לחקר האמת. * **רלוונטיות:** בית המשפט המחוזי אישר כי דרישת הרלוונטיות מתקיימת במקרה זה, שכן הדו"חות המבוקשים עשויים לתרום להבהרת התשתית העובדתית. 3. **פגיעה בפרטיות וזכויות צדדים שלישיים:** * **הכרה בפגיעה:** בית המשפט המחוזי הכיר בכך שהדו"חות המבוקשים עשויים לפגוע בפרטיותם של נהגי המשאיות ובעליהם. * **משקל השיקול:** שיקול זה נתן לו משקל משמעותי, שכן קולם של הצדדים השלישיים לא נשמע (בהתאם להלכה בעניין אריה את עופר עבודות בניה). * **הפתרון החלופי - ראיות חלופיות:** העיקר בהחלטה הוא קביעת קיומה של ראיה חלופית, פוגענית פחות ומידתיות יותר, והיא זימון עדים - בעלי המשאיות. * **היסטוריה של הבקשות:** המבקשים עצמם הגישו, במקביל לבקשה לאיתוראן, בקשה לזימון בעלי המשאיות כעדים. בית משלום נעתר לבקשה זו. הדבר מצביע על כך שהמבקשים עצמם ראו בכך חלופה אפשרית. * **ההשלכה על הבקשה:** קיומה של ראיה חלופית, שבית המשפט השלום אף אישר את זימונה, מהווה טעם משמעותי לדחיית הבקשה לקבלת דו"חות איתוראן, שכן יש בכך פגיעה מידתית פחות. 4. **שיהוי בהגשת הבקשה:** * **הקביעה של בית משפט קמא:** בית המשפט קמא דחה את הבקשה בין היתר בשל שיהוי ניכר, שכן המידע היה בידי הנתבעים עוד בחודש מאי 2024, והבקשה הוגשה מאוחר יותר. * **התמודדות עם טענת המבקשים:** המבקשים טענו כי לא היה בידיהם את כל המידע הרלוונטי עד מועד מסוים, וכי כל המידע התקבל רק לאחר קבלת תדפיסי משרד הרישוי ב-11.9.24. * **קביעת בית המשפט המחוזי:** בית המשפט המחוזי לא קיבל את טענת המבקשים לגבי עיכוב קל. הוא הדגיש כי הליכי גילוי המסמכים אמורים להסתיים בשלב קדם המשפט, וכי הנתונים שהתקבלו ממשרד הרישוי היו צריכים להוביל להגשת בקשה מתאימה באופן מיידי, שכן ההליכים המקדמיים כבר הסתיימו. לכן, אימץ את קביעת בית משפט קמא בדבר שיהוי ניכר. 5. **הסדר בוררות:** * **ההסכמה:** הצדדים הגיעו להסכמה להעביר את כל המחלוקות להכרעת בורר, וניתן להסדר זה תוקף של פסק דין. * **ההשפעה:** הסדר זה, בו משרד הבינוי והשיכון אינו צד, מחזק את העובדה שהמחלוקת המרכזית היא בין התובעת לנתבעים, וכי לא נותרו טענות או דרישות כלפי המדינה. **מסקנות והשלכות:** * **איזון בין אינטרסים:** פסק הדין מדגיש את הצורך באיזון מתמיד בין שאיפה לחקר האמת וגילוי ראיות, לבין שיקולים של יעילות דיונית, פגיעה בפרטיות וזכויות צדדים שלישיים. * **העדפת ראיות חלופיות:** כאשר קיימת ראיה חלופית, פוגענית פחות, למידע המבוקש, יש להעדיף אותה. במקרה זה, זימון עדים (בעלי המשאיות) היווה חלופה מועדפת על פני הוצאת צווי איכון. * **השלכות השיהוי:** שיהוי בהגשת בקשות דיוניות, גם אם נראה מינורי, יכול להוות עילה לדחייתן, במיוחד כאשר ההליכים המקדמיים כבר הסתיימו. * **החשיבות של "זמן אמת":** ההחלטה לנהל את בקשת רשות הערעור לגופה, למרות שמדובר בהחלטה דיונית, מדגישה את החשיבות של הכרעה במחלוקות גילוי מסמכים בשלב מוקדם, כדי למנוע פגיעה דיונית בלתי הפיכה. * **לא נזק ראייתי:** למרות שהערעור נדחה לגופו, העובדה שניתנה רשות ערעור והדיון התקיים לגופו, מעידה על הבנה של בית המשפט לטענות המבקשים בנוגע לחשיבות הראיות. **הערה:** בית המשפט המחוזי לא הטיל הוצאות על המבקשים, למרות דחיית הערעור, דבר המעיד על רגישותו לשיקולים מורכבים אלו.