ת"ק 19327-05-23

תקציר

התובע, בעל כרטיס אשראי, תבע את הנתבעת, מנפיקת הכרטיס, להחזר חיובים בסך 18,755.41 ₪ שנגרמו עקב שימוש לרעה על ידי צד שלישי. הנתבעת טענה כי התובעת העמידה את פרטי הכרטיס לרשות אחרים, תוך הפעלת סעיף 24(ד) לחוק שירותי תשלום, הפוטר אותם מאחריות במקרים אלו. בית המשפט מצא כי הנתבעת לא הביאה ראיות מספיקות לתמיכה בטענתה כי התובעת העמידה את פרטי הכרטיס לרשות אחרים. נקבע כי פרטי הכרטיס של התובעת אכן נפרצו ונעשה בהם שימוש במרמה, והנתבעת, כמנפיקת הכרטיס, נשאה באחריות לכך שלא מנעה שימוש לרעה כאמור. בית המשפט הדגיש כי נטל ההוכחה מוטל על הנתבע לקבוע את החריג הקבוע בסעיף 24(ד). זאת ועוד, בהתחשב באופיו של הסדר הגבלת האחריות, המשמש כמנגנון להגנת הצרכן, פירש בית המשפט את החוק בצמצום, לטובת התובעת. בסופו של דבר פסק בית המשפט לטובת התובעת והורה לנתבעת להשיב את מלוא הסכום בסך 13,755.41 ₪, בצירוף ריבית והוצאות משפט. כמו כן חויב הנתבע לפצות את התובע בגין עוגמת נפש, אם כי הסכום לא צוין. פסק הדין חיזק את העיקרון לפיו על חברות כרטיסי האשראי לשאת בתוצאות של אמצעי אבטחה לקויים, במיוחד כאשר קיימות חלופות בטוחות יותר. מקרה זה מדגיש את החשיבות של אמצעי אבטחה חזקים ואת ההשלכות של כישלון בהגנה על נתוני הלקוחות.