תלה"מ 16357-02-20

תקציר

פסק דין זה עוסק בגובה שכר הטרחה שעל תובע לשלם בגין תביעת נזיקין המוגשת לבית המשפט לענייני משפחה. המחלוקת העיקרית היא האם על התובע לשלם אגרה המחושבת כאחוז מהסכום הנתבע בגין נזקי גוף או לפעול לפי תקנות בתי המשפט (אגרות), הקובעות שכר טרחה נמוך יותר בגין תביעות בגין נזקי גוף. המדינה טענה כי יש להחיל את תקנות בית המשפט לענייני משפחה, ואילו התובעת טענה כי יש להחיל את תקנות האגרות הכלליות, דבר שיביא להפחתת שכר הטרחה. השופטת פתחה וציינה כי בתקנות בית המשפט לענייני משפחה לא מוזכרות במפורש הוראות הנוגעות לתביעות נזקי גוף וכי קיים פער בין משטרי שכר הטרחה של בית המשפט לענייני משפחה לבין בתי המשפט האזרחיים, דבר העלול לעורר קשיים. עם זאת, השופטת הדגישה כי לבית המשפט לענייני משפחה שיקול דעת להחיל את תקנות האגרות הכלליות במקרים המתאימים כדי להקל על הגישה לצדק. לאחר מכן בחן השופט את התביעה ומצא כי מדובר בתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף ולא רק עבירות מין. לפיכך קבעה השופטת כי התובעת יכולה להחיל את תקנה 5 לתקנות האגרות הכלליות, הקובעת אגרה מופחתת בתביעות בגין נזקי גוף. עוד טענה השופטת כי מטרתו של בית המשפט לענייני משפחה היא לעסוק בעניינים אישיים וחיוניים ולסייע לבעלי דין להגיע לבית המשפט. לפיכך, אין זה עולה בקנה אחד עם תכליתו של בית המשפט לענייני משפחה להטיל שכר טרחה גבוה יותר על בעלי דין בהשוואה לבתי משפט אזרחיים בגין תביעות זהות במהותן. עוד ציינה השופטת כי בית המשפט לענייני משפחה החיל בעבר את תקנות האגרות הכלליות במקרים הנוגעים לתביעות נזקי גוף. בסופו של דבר קבעה השופטת כי על התובע לשלם אגרה בסך 2,122 שקל, שתשולם בתוך 15 יום, שאם לא כן תידחה התביעה. ההחלטה התקבלה ללא נוכחות הצדדים וניתן לפרסמה בעילום שם.