ת"א 18192-12-09

תקציר

התובעת, שהייתה מתעמלת ותיקה, תבעה את הנתבעת בגין רשלנות, בטענה שנפצעה במהלך תרגיל מתיחות בשיעור ההתעמלות של הנתבעת. התובע טען כי הפגיעה אירעה בשל היעדר פיקוח של המדריך, הדרכה לקויה ושימוש בציוד לא תואם. עם זאת, בית המשפט פסק לטובת הנאשם. נפסק כי התובעת לא הצליחה להוכיח כי הנתבע חשף אותה לסיכון בלתי סביר מעבר לסכנה הרגילה הכרוכה בשימוש בגומייה. החוק אינו מחייב פיקוח מתמיד על חניכים בוגרים, והתובע לא הוכיח כי מספר המשתתפים בשיעור היה מופרז. גם הטענה כי המדריך לא סיפק הדרכה מספקת נדחתה, שכן הראיות הראו כי המדריך הדגים את התרגיל. יתר על כן, בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענה כי הגומייה בה נעשה שימוש אינה מתאימה לתרגיל. התובעת לא סיפקה עדות מומחה או הוראות יצרן לתמיכה בתביעתה. במקום זאת, הראיות הצביעו על כך שהגומייה בה נעשה שימוש היא סוג סטנדרטי לשיעורי חיזוק ומתיחה. בית המשפט הגיע למסקנה כי התאונה נגרמה כתוצאה מסיכון טבעי הגלום בפעילות ספורטיבית וכי הנתבע לא התרשל. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, ותביעת התובע לפיצויים נדחתה.