ע"א 4849/06

תקציר

במקרה מורכב סביב שריפה בחברת נ.ס.נ.ר ייצור ושיווק בע"מ (נסנר) בשנת 1995, סירבה חברת הביטוח לשלם את התביעה, בנימוק של הצתה מכוונת על ידי מנהלו של נסנר. ערעורו של נסנר לקבלת תגמולי ביטוח נדחה הן על ידי בית המשפט המחוזי והן על ידי בית המשפט העליון, שיוצג על ידי עו"ד שטען מאוחר יותר על תשלום אגרות. עורך הדין תבע שכר טרחה נוסף בסך 10,205,820 ₪ על פי פרשנות ההסכם הראשוני ביניהם. תביעה זו התבססה על אחוז סכום התביעה ש"נחסך "לחברת הביטוח לאחר שהתגוננה בהצלחה בתיק. עם זאת, בית המשפט מצא את פרשנותו של עורך הדין שגויה, שכן מעולם לא שולם סכום שיכול להיחשב "מוחזר". ההסכם קבע בבירור עמלות של 275,000 דולר עם תשלומים נוספים מותנים בסכומים שיוחזרו מצדדים שלישיים, מה שלא קרה. למרות משא ומתן ותשלום של 1,000,000 דולר לאחר החלטת בית המשפט העליון, בית המשפט דחה את טענותיו הנוספות של עורך הדין כחסרות בסיס, והדגיש כי שני ההסכמים מכסים שכר טרחה כולל ללא התחייבויות נוספות. פסק הדין הדגיש ציפייה אתית לשקיפות ואחריות הן מצד משפטנים והן מצד חברות ביטוח, וציין את החשש המטאפורי מפני דרישות שכר טרחה גדולות במקרים שבהם מעורבים גופים ציבוריים או מעין ציבוריים כמו חברות ביטוח, המנהלים ומקצים משאבים הנגזרים מקרנות נאמנות ציבוריות.