ת"פ 24728-04-20

תקציר

המקרה שלפנינו הוא תיק עבירת מין, אשר בשל גילו הצעיר של הנאשם מטופל ביתר זהירות והתחשבות. בית המשפט מכיר באופיין הנתעב של עבירות מין, במיוחד כאשר הן מבוצעות כלפי קורבן צעיר, במקרה זה, אחותו הקטנה של הנאשם, ובנזק המתמשך שהן גורמות. עם זאת, על בית המשפט להתחשב גם בגילו של הנאשם – כבן 14 בעת ביצוע העבירות – ובגישתה המיוחדת של מערכת המשפט לקטינים. בית המשפט מדגיש את העיקרון לפיו "זדון הרשעתו של קטין אינו זהה לזדון הרשעתו של מי שמלאו לו שמונה עשרה שנים". השיקום והסיכוי לגאולת הפרט קודמים לשיקולי ענישה, במיוחד לאור פסיקותיו הקודמות של בית המשפט העליון שהעדיפו שיקום קטינים. גילו הצעיר של הנאשם והעובדה שהוא עצמו קורבן לעבירת מין הם גורמים מקלים שנלקחים בחשבון. בית המשפט מעריך את הודאתו המוקדמת של הנאשם, שיתוף הפעולה ולקיחת האחריות על מעשיו. הנאשם עבר טיפול מאז ביצוע העבירות, ולמרות כמה עליות ומורדות משמעותיות, הדיווחים האחרונים מצביעים על שיפור במצבו. הוא מודה, מביע חרטה ושואף לחיים נורמטיביים. שירות המבחן ממליץ על טיפול על פני הרשעה, דבר שבית המשפט מוצא סביר. בהתחשב במכלול הנסיבות, בית המשפט מחליט שלא להרשיע את הנאשם אלא מורה על התערבות טיפולית לפי חוק הנוער. על הנאשם מוטלים צווי מבחן ושהייה, בפיקוח קצין מבחן לנוער, והוא נדרש להימנע מביצוע עבירות נוספות במשך שנה, עם קנסות כספיים במקרה של הפרה. כמו כן, מוטלת על הנאשם חובה לבצע 300 שעות עבודות שירות ולשלם פיצויים לנפגעים, תוך אפשרות לגייס את עזרתו של קצין השב"ט בעמידה בתנאים הנדרשים. השופט מדגיש את חומרת העבירות אך נוטה לשיקום, במיוחד לאור התקדמותו של הנאשם והמלצתו החיובית של שירות המבחן. ההחלטה מתקבלת בנוכחות הנוכחים, וההתחייבות נרשמת.