רע"א 129/17

תקציר

בפסק דין משפטי מורכב שעסק בהצטלבות של זכויות פרטיות והליכי פשיטת רגל, נדרש בית המשפט לבחון האם סמכויות החקירה המוקנות לפי פקודת פשיטת הרגל מאפשרות בדיקה בתיבת הדואר הנכנס של החייב, בדומה לאופן שבו נוהל פיקוח פיזי בדואר באופן מסורתי לפי סעיף 58 לפקודה. בסופו של דבר דחה בית המשפט את הערעור, וקבע כי המסגרת החקיקתית, המעוגנת בשיטות תקשורת ישנות, אינה משתרעת בצורה מסודרת על התכתבויות דיגיטליות כמו דואר אלקטרוני. הוא הדגיש את ההבחנה בין תיבת דואר נכנס, המשמשת כארכיון מקיף של אינטראקציות ונתונים אישיים בעבר, לבין תיבת דואר פיזית, והדגיש את החדירה הגדולה יותר לפרטיות הקשורה לגישה לארכיונים דיגיטליים. פסק הדין דן בשאלה כיצד ניתן לפגוע קשות בזכויות הפרטיות, שנחקקו הן בחוק הגנת הפרטיות והן מבחינה חוקתית, על ידי מתן גישה רחבה כל כך ללא מגבלות וללא פיקוח שיפוטי ראוי. יתר על כן, היא הכירה בספקי שירותי דוא"ל כצדדים שלישיים עם התנגדויות ואינטרסים פוטנציאליים שיש לשקול, וציינה כי לספקים אלה יש אינטרס עסקי וחובה משפטית לשמור על פרטיות הלקוחות, שתפקידם לא טופל כראוי במקרה זה. בית המשפט הציע כי כל החלטה עתידית לגשת להודעות דוא"ל ספציפיות תזדקק להצדקה יסודית, ראיות רלוונטיות ותשומות מנותני השירותים המושפעים, כדי להבטיח שכל פלישה לתכתובת האישית או העסקית של החייב תעמוד בסטנדרטים מחמירים של צורך ורלוונטיות. לפיכך, תוך דחיית הערעור, היא הותירה פתח לבקשות תפורות באופן צר יותר תחת סמכויות החקירה הכלליות של כונס הנכסים, ובלבד שניתן יהיה לבחון אותן בהגנות פרוצדורליות נאותות ובספציפיות בבקשות. ההחלטה לא הטילה עלויות, תוך הכרה בשאלות המשפטיות המורכבות מכך.