עע"מ 5949/07

תקציר

הערעור שנדון בפני בית המשפט נסב בעיקרו סביב השאלה האם הצעתה של אמישרגז למכרז גז טבעי עמדה בתנאי הסף הנדרשים בחוק המכרזים הפומביים, המאזן בין יעילות כלכלית לשוויון הזדמנויות. המדינה הדגישה את חשיבות המכרז, וציינה את הצורך בפיתוח הגז הטבעי בישראל ואת ניסיונה הרב של חברת EN, קבלנית המשנה של אמישראגז. עם זאת, התעוררו התנגדויות בשל היעדר חמש שנות ניסיון עצמאי של EN, תנאי שנקבע במפורש במכרז. גז 10 ומציעים אחרים הדגישו את הפגם הזה, וטענו שהוא יוצר אי שוויון. השופטים חזרו על העדפת שוויון הזדמנויות על פני יעילות כלכלית בדיני מכרזים, וקבעו כי אי עמידה בתנאי סף היא פגם מהותי הפוסל בדרך כלל הצעה, ללא קשר ליתרונות כלכליים פוטנציאליים. למרות שניסיונה של EN חרג מהדרישות הטכניות בהיקפו, הוא נעדר את משך הפעילות הנדרש, והנחת ועדת המכרזים כי התקשרותה של EN עם קבוצת ניקור עומדת בדרישת הניסיון לא הייתה מוצדקת. הצעות לשקול את EN כיורשת בפועל של ניקור נדחו בשל היעדר הוראה מפורשת בתנאי מכרז וחוסר חפיפה מספקת בין הזהות התאגידית. בית המשפט אישר את החלטת בית המשפט המחוזי לדחות את הצעתה של אמישראגז והדגיש את חשיבות ההקפדה על דיני המכרזים לשמירה על אמון הציבור ותחרות הוגנת, למרות שהכיר בעיכובים אפשריים בפיתוח משק הגז הטבעי בישראל. הצעות לבחינה מעמיקה של הצעתה של EN לא נבדקו, והערעור נדחה, תוך שהוא מורה לאמישראגז לשאת בהוצאות המשפט.