רחד"פ 22803-06-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, ובהתבסס אך ורק על המידע שסופק: **כותרת פסק הדין:** רע"פ 22803-06-25 שרנשי נ' רובינשטיין ואח' **בית המשפט:** בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו **תאריך פסק הדין:** 28 באוקטובר 2025 **השופטת:** נועה גרוסמן **רקע עובדתי ומהות ההליך:** ההליך בפני בית המשפט המחוזי הינו בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום, אשר דחתה בקשה של המבקש (נושה) להורות על ביטול הסתלקותה של היחידה (חייבת) מעיזבון אביה המנוח. הסתלקות זו נעשתה לטובת אמה, הגב' פסיה זיידה. תיק חדלות פירעון נפתח נגד היחידה לבקשת המבקש, לאחר שהחוב שנטלה ממנו לא נפרע. המבקש טען כי ההסתלקות מהעיזבון, הכולל דירת מגורים, נועדה להבריח נכסים ולהתחמק מתשלום חובותיו. **עקרונות משפטיים וניתוח:** 1. **סמכות בית המשפט המחוזי בערעור:** השופטת גרוסמן מדגישה כי ערכאת ערעור נוטה שלא להתערב בהחלטותיו של בית משפט של חדלות פירעון, אלא במקרים חריגים בהם נפל פגם מהותי. זאת בשל מומחיותו הייחודית של בית המשפט, והתרשמותו הישירה מהצדדים. בענייננו, השופטת קובעת שהחלטת בית משפט קמא "הולמת את הנסיבות ומצויה בתוך דלת אמות שיקול דעתו", ולכן לא מצאה עילה להתערבות. (פסקה 24). 2. **תפקיד הנושה הפעיל לעומת סמכות הנאמן:** פסק הדין מעלה נקודה חשובה לגבי תפקיד הנושה הפעיל. השופטת מציינת שיש לעודד נושה המספק מידע ומסייע לנאמן, ואף מציינת כי במקרים מסוימים ניתן אף לתגמל נושה פעיל. עם זאת, היא מזהירה כי אין לאפשר לנושה "ליטול סמכויותיו של הנאמן". בהקשר זה, השופטת תוהה לגבי תקינות דרכו של המבקש, אשר פנה ישירות לבית המשפט בבקשה להורות על ביטול הסתלקות, לאחר שהנאמן כבר דחה את בקשתו בעניין. היא מפנה לסעיף 45 לחוק חדלות פירעון ותקנות רלוונטיות, הקובעים כי זכות זו שמורה לבעל התפקיד (הנאמן). עם זאת, לאור התוצאה הסופית של דחיית הבקשה, השופטת נמנעת מקביעת מסמרות בנושא. (פסקה 26-27). 3. **ביטול פעולות בחדלות פירעון - סעיפים 220 ו-221 לחוק:** * **סעיף 220 לחוק חדלות פירעון:** סעיף זה מאפשר ביטול פעולה שנעשתה לפני מתן צו לפתיחת הליכים, אשר גרעה נכס מקופת הנשייה. התנאים המצטברים הם: (1) נעשתה ללא תמורה או בתמורה בלתי הולמת; (2) מועד ביצוע הפעולה חל עד 4 שנים לפני הגשת הבקשה לצו (או שנתיים לגבי מי שאינו קרוב); (3) החייב היה חדל פירעון במועד הפעולה או שהפעולה הביאה אותו לחדלות פירעון. * **יישום בענייננו:** בית המשפט קמא, והשופטת גרוסמן, דחו את הבקשה על בסיס סעיף 220(א)(2) מכיוון שהסתלקותה של היחידה נעשתה **למעלה מ-4 שנים** לפני הגשת הבקשה לצו פתיחת הליכים. טענת המבקש כי יש לראות כמועד הפעולה את מועד צו קיום הצוואה נדחתה, שכן הפעולה המשפטית הרלוונטית היא ההסתלקות עצמה. (פסקה 29-30). * **חדלות פירעון במועד ההסתלקות:** בנוסף, השופטת מעלה ספק משמעותי לגבי קיום התנאי השלישי (חדלות פירעון במועד הפעולה). היא מציינת כי ככל הנראה חובותיה של היחידה לנושה נוצרו *לאחר* מועד ההסתלקות, וכי החובות העסקיים עליהם הסתמך המבקש נבעו מתקופה שבה העסק לא היה רשום על שמה. לכן, לא הוכחה חדלות פירעון של היחידה במועד ההסתלקות. (פסקה 31). * **סעיף 221 לחוק חדלות פירעון:** סעיף זה מאפשר ביטול פעולה הגורעת נכס מקופת הנשייה, שבוצעה במטרה להבריח נכסים מנושים. זאת גם אם החייב לא היה חדל פירעון במועד הפעולה, וזאת לגבי פעולות שבוצעו עד 7 שנים לפני הגשת הבקשה. * **יישום בענייננו:** השופטת גרוסמן מאשרת את החלטת בית משפט קמא, אשר קבע כי לא הובאו ראיות המעידות על כך שההסתלקות נועדה להבריח נכסים. השופטת מדגישה את הרציונל המשפטי שמאחורי סעיפים אלו: "כאשר אדם יודע שמצבו הכלכלי מצוי בשפל, עליו להיות בראש ובראשונה הוגן כלפי נושיו בטרם יהא נדיב כלפי קרוביו". (פסקה 28). * **חוסר הוכחת "אותות מרמה":** השופטת מסבירה כי הוכחת טענה להברחת נכסים דורשת "אותות מירמה" ורף ראייתי גבוה, הכולל הוכחת יסוד נפשי. בענייננו, המבקש נסמך בעיקר על השתלשלות נסיבתית ופרשנות סובייקטיבית. העובדה שההלוואה נטלה *לאחר* ההסתלקות מקשה על קביעה שההסתלקות בוצעה מתוך כוונה להבריח נכסים *מהמבקש*. (פסקה 34-35). * **הסתלקות כללית לטובת האם:** השופטת מציינת כי העובדה שכל ילדי המנוח הסתלקו לטובת האם, והעיזבון כולל את דירת המגורים בה היא מתגוררת, מחזקת דווקא את המסקנה ההפוכה - כי מדובר בפעולה משפחתית לגיטימית, ולא בהברחת נכסים. (פסקה 36). 4. **הערות אזהרה כ"אות מרמה":** המבקש טען כי הסתלקות היחידה אינה אמיתית, וכי רישום הערות אזהרה לטובת אחיה בשנת 2019 (כשנתיים לאחר ההסתלקות) מהווה הוכחה לכך. השופטת דוחה טענה זו, ומסבירה כי רישום ההערות כשנתיים לאחר ההסתלקות, ולא בסמוך לה, מרחיק את התהיות לגבי כוונה להברחת נכסים. בנוסף, צוין כי רישום הערות אזהרה הוא פעולה לגיטימית שיכולה לנבוע מסיבות שונות. (פסקה 37). 5. **דינמיות הליך חדלות הפירעון:** השופטת מציינת כי דחיית בקשת רשות הערעור אינה סוף פסוק. הליך חדלות הפירעון הוא דינמי, וככל שהנאמן יסבור כי ישנה תשתית לנקיטת הליך נוסף (למשל, בעקבות מידע חדש), הוא רשאי לפנות לבית המשפט. גם המבקש מוזמן לסייע במידע שברשותו. (פסקה 38). **חידושים או הדגשים משפטיים:** * **הבחנה בין מועד ההסתלקות למועד צו קיום צוואה:** השופטת מבהירה כי לצורך סעיף 220 לחוק, מועד הפעולה הרלוונטי הוא מועד ההסתלקות עצמה, ולא מועד צו קיום הצוואה. * **התמקדות ברף הראייתי להוכחת הברחת נכסים:** פסק הדין מדגיש שוב את הצורך ב"אותות מירמה" וברף ראייתי גבוה להוכחת כוונה להברחת נכסים, תוך הדגשת היסוד הנפשי הנדרש. * **השלכות הסתלקות משפחתית רחבה:** הדגש כי הסתלקות של כלל ילדי הנפטר לטובת ההורה הנותר, ובפרט כאשר מדובר בדירת מגורים, מחזקת דווקא את הלגיטימיות של הפעולה. * **הגבולות לסמכות הנושה הפעיל:** פסק הדין מעלה (אם כי לא מכריע) את השאלה האם נושה יכול לפנות ישירות לבית המשפט בבקשה להוראות, כאשר הנאמן דחה בקשה דומה, תוך הפניה לחוק ולתקנות המקנים סמכות זו לבעל התפקיד. **מסקנה:** בקשת רשות הערעור נדחתה, תוך אישור החלטת בית משפט קמא. הנימוקים העיקריים לדחייה הם: 1. חלוף למעלה מ-4 שנים ממועד ההסתלקות עד להגשת הבקשה לצו פתיחת הליכים, ולכן סעיף 220 לחוק אינו חל. 2. ספק משמעותי לגבי קיום תנאי חדלות הפירעון במועד ההסתלקות. 3. חוסר הוכחת כוונה להברחת נכסים (סעיף 221 לחוק), במיוחד לאור העובדה שההלוואה ניטלה לאחר ההסתלקות וכי ההסתלקות הייתה כללית לטובת האם. 4. הסתלקות כלל האחים לטובת האם מחזקת את הלגיטימיות של הפעולה. 5. ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, במיוחד כאשר החלטתה נתמכת בעמדות הנאמן והממונה. בנוסף, נקבע כי המבקש יישא בהוצאות הערעור בסך מופחת.