ע"פ 6826/19

תקציר

ערכאת הערעור בחנה את הטענות והראיות שהוצגו על ידי הצדדים ואישרה את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, תוך שהיא דוחה את הערעור על ההרשעה תוך התייחסות להיבט ספציפי של העונש הנוגע למאסר על תנאי. פסק דינו של בית המשפט המחוזי התבסס בעיקרו על מהימנות המתלוננים, שערכאת הערעור לא מצאה עילה לחלוק עליה. עדויותיהן של המתלוננות נחשבו עקביות ומהימנות, שכן הן פירטו בהיסוס ובאמת את עבירות המין שבוצעו בהן, אף כללו חלקים מעדותן שלא לטובתן, כגון הודאה בהנאה חלקית מהמעשים. הדמיון בעדויותיהם, המפרטות את הגדרות ונסיבות העבירות, חיזק את מהימנותן ואת ההאשמות נגד המערער. אישוש נוסף הגיע מעדויותיהם של הרב ושומר המקווה, שסייעו בחשיפת ההתנהגות הפסולה. בית המשפט לא מצא סתירות מהותיות בעדויות המתלוננות שיש בהן כדי לערער את אמינותן. למרות מאמציו של המערער לטעון כי הואשם לשווא בטיוח פשעים חמורים פחות על ידי המתלוננים, בית המשפט לא מצא כל ראיה התומכת בטענה זו, וציין את היעדר המניע של הרב או המתלוננים לפברק את הטענות. הערעור על רכיב העונש נדחה ברובו, למעט סעיף המאסר המותנה הרחב מדי, שבית המשפט צמצם כך שיחול באופן ספציפי על עבירות מין דומות, המשקף את הצורך במדיניות ענישה מחמירה נגד עבירות מין, ובפרט נגד קטינים. בית המשפט סיים את דבריו באישור יתרת העונש, בהתחשב בחומרת העבירות ובהפרת האמונים המשמעותית של המערער.