סע"ש 1631-04-20

תקציר

התובע, נהג אוטובוס, תבע את מעסיקו בגין הטבות תעסוקה שונות לרבות פיצויי פיטורים, הפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות ומנוחה שבועית, פדיון חופשות, דמי הבראה, דמי חגים, הפרשות לפנסיה, דמי אש"ל, קרן השתלמות, מענק רבעוני, תשלום זמן הגעה לרכב ופיצוי בגין תלושי שכר והודעה לעובד. הנתבעת טענה כי התובעת סירבה לעבוד ימים מלאים ולכן אינה זכאית לשכר מלא, והשינוי במתכונת השכר לא היווה הרעה בתנאי העבודה. בית המשפט קבע כי גרסת הנתבע לאירועים שהובילו להתפטרות התובע לא הייתה משכנעת. עדותו של התובע הייתה עקבית והוא היה זכאי להתפטרות לפי חוק הפיטורים, שכן הנתבע שינה באופן חד צדדי את שכרו של התובע ללא הסכמתו. לפיכך נפסקו לתובעת פיצויי פיטורים. באשר לחישוב השכר, קיבל בית הדין באופן חלקי את טענות התובע. הנתבע היה צריך להמשיך ולשלם לתובע את שכרו המוסכם שכן לא הוכח שהוא סירב לעבוד או לא היה זמין לעבוד. לפיכך, התובעת הייתה זכאית להפרשי שכר והפרשי שכר לשעה. לגבי עבודה בשעות נוספות, בית המשפט הבחין בין סוגים שונים של תחבורה. התובעת לא הייתה זכאית לתשלומים נוספים עבור ימי הקווים שכן שעות ההמתנה בין הנסיעות לא נחשבו לשעות עבודה. עם זאת, בית המשפט קבע כי הנתבעת הייתה צריכה לשלם לתובעת תוספת עבור עבודה בשעות נוספות בימי תיירות וטיולים רב-יומיים. לא ניתן היה לאמץ את רישומי שעות העבודה של התובעת בשל אי התאמה לרישומי הטכוגרף, אך מאחר שהנתבעת לא ניהלה רישומים של שעות העבודה בפועל, נטל ההוכחה עבר לנתבעת. לפיכך, התובעת הייתה זכאית לתשלום שעות נוספות שחושבו לפי 60 שעות נוספות חודשיות. בית הדין חישב את יתרת ההטבות להן זכאי התובע: פדיון חופשה, דמי הבראה, דמי חגים, פנסיה, דמי אש"ל, קרן השתלמות והודעה לעובד. בקשותיו של התובע למענק רבעוני, תשלום זמן הגעת רכב ופיצוי נוסף בגין חוסר תום לב נדחו. בסך הכל חויבה הנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורים בסך 101,827 ש"ח, 87,314 ש"ח בגין הפרשי שכר והטבות שונות ו-2,000 ש"ח בגין אי מתן הודעה מוקדמת על תנאי העבודה. כמו כן נפסקו לתובע הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ ושכ"ט עורך דין בסך 8,000 ₪.