סע"ש 44803-10-22

תקציר

התובע, עובד פלסטיני, תבע את מעסיקו הישראלי בגין הטבות תעסוקה שונות, לרבות הודעה מוקדמת על תנאי עבודה, גמול שעות נוספות, גמול בגין עבודה בימי מנוחה, הוצאות נסיעה, דמי אש"ל עבור לינה וארוחות, פיצויי פיטורים ותשלום ימי חג והבראה. הנתבע הכחיש את מרבית הטענות או שתק על אחרות. בית המשפט פסק לטובת התובע באופן חלקי. בית המשפט קבע כי הנתבעת לא מסרה לתובע הודעה מוקדמת על תנאי העבודה, והורה לו לשלם פיצויים בסך 2,000 ₪. בית המשפט קיבל גם את טענת התובעת בדבר אי הנפקת תלושי שכר, ופסק פיצוי בסך 1,500 ₪. כמו כן, בית המשפט מצא כי התובע אכן הועסק על ידי הנתבע והיה מכוסה בצו הרחבה בענף הבנייה, המזכה אותו בהטבות שונות. הנתבע חויב לשלם 4,000 ₪ בגין אי קיום שימוע עם פיטורין, 3,100 ₪ בגין היעדר הודעה מוקדמת, 1,247 ₪ עבור דמי הבראה, 2,256 ₪ עבור ימי חופשה שלא נוצלו ו-931 ₪ עבור דמי חגים. עם זאת, בית הדין דחה כמה מטענות התובע, לרבות טענות הנוגעות לשכרו היומי, היקף עבודתו ותגמול בגין לינה וארוחות לפי אש"ל, שכן מצא את עדותו של התובע בלתי משכנעת וסותרת. גם תביעת התובעת לאי הפקדות לביטוח פנסיוני נדחתה, שכן בית המשפט מצא כי הנתבעת כבר הפקידה את הסכומים לקרן פיצויים. בסופו של דבר הורה בית המשפט לנתבעת לשלם לתובע סך של 19,576 ש"ח, כעשירית מ-198,656 השקלים הנתבעים. בהינתן סכום הסעד הצנוע, קבע בית המשפט כי על התובעת לשאת בהוצאות הנתבע, וקבע אותן על סך של 2,500 ₪, אשר ינוכו מהסכומים שנפסקו. פסק הדין כלל הפרשי הצמדה וריבית, ולשני הצדדים נמסר כי הם יכולים לערער על ההחלטה לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום.