ע"פ 238/66

תקציר

פסק הדין עסק בפרשנותם ויישומם של מספר דיני עונשין בישראל הנוגעים לזנות ועונשי מאסר על תנאי. במקרה זה הואשם המערער בעבירה של חיים מרווחיה של. בית המשפט הרשיע אותו על סמך ההנחה כי עשה כן, שכן ליווה את הזונה באופן קבוע, הציג עצמו כבעלה וסייע לה בהשכרת דירות לזנות. עם זאת, השופט לא פירט אילו מהתנאים לחזקה זו חלים על המערער. בערעור נטען כי החזקה אינה חלה עליו, אך בית המשפט העליון דחה אותה ופירש את החוק כך שמעשיו של המערער נופלים תחת החזקה. בנוסף, המדינה ערערה על אי הפעלתם של שני עונשי מאסר על תנאי שהוטלו בעבר על המערער בגין עבירות שונות. בית המשפט דחה ערעור זה, ופירש את החוקים הרלוונטיים כך שמאסר על תנאי יחול רק על פשעים שהוגדרו ככאלה בעת מתן גזר הדין. בסך הכל, שני הערעורים נדחו, וההרשעה וגזר הדין המקוריים אושרו.