ת"א 69992-02-20

תקציר

פסק דין זה מתייחס להיטלי פיתוח שגובה רשות מוניציפלית, עיריית אשקלון, מחברת רכבת ישראל בע"מ בגין הקמת מתחם דיפו לתחזוקה ותפעול של תנועת הרכבות. המתחם כלל מבנים כגון מוסך, משטחי טיפול, מבנה שער ומתקנים לעובדים, בשטח כולל של כ-11,000 מ"ר, וכן קרקע השמורה לשימוש הרכבת, בשטח של כ-60,000 מ"ר. חברת הרכבת ערערה על הסכום שנגבה, וטענה כי לעירייה אין סמכות לגבות את ההיטלים, וכי החיובים מופרזים ובלתי חוקיים. לטענתם, יש לראות במתחם כולו "רחוב" כהגדרתו בחקיקה הרלוונטית, כלומר הוא פטור מהיטלי פיתוח. לחילופין, הם טענו כי רק שטח ברוחב 15 מטר משני צדי המסילה צריך להיות כפוף להיטל, ולא השטח הרחב יותר שהעירייה דרשה. עוד טענה חברת הרכבת כי העירייה לא ביצעה כל עבודות פיתוח שההיטלים נועדו לממן עבורן ולכן החיובים היו שרירותיים. בית המשפט מצא כי המתחם אינו "רחוב" כהגדרתו בפקודת העיריות ולכן אינו זכאי לפטור. עוד נקבע כי שיטת ההיטל אכן מחייבת חיבור בין הנכס לבין התשתיות העירוניות, דבר שהיה קיים במקרה זה. עם זאת, השופטת קיבלה את טענת חברת הרכבת כי יש להגביל את השטח נשוא ההיטל ל-15 מטרים משני צדי המסילה. העירייה הסכימה לפטור זה בעבר, אך למרחק של פחות מ-15 מטרים מכל צד. השופט קבע כי היה על העירייה להחיל את ההיטל על שטח המתחם, למעט שטח המסילה ו-15 המטרים משני צדי המסילה. בעקבות זאת חויבה העירייה להחזיר את תשלום היתר ששילמה חברת הרכבת, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה, ולכסות את הוצאותיה המשפטיות של החברה, המוערכות בכ-40 אלף שקל.